מצח אהרן חלק א קצב

באשר שבאה קודם הזמן, וזה שתמה עשו, גם באותו זקן "פגע" מדת הדין דבשלמא אם היה מת בזמנו גזירה היא על אדם שימות, אבל לאותו זקן שהוא קברניט הספינה ומדברנא דאומתי', אשר בכל רגע ורגע יועיל הרבה לעולם, א"כ די היה שימות בזמנו ולא שהמיתה יפגענו קודם הזמן, וכן אחיי התמיה הזאת נוכל לתמוה גם על החסיד אשר לפנינו, כי הלא לפי כחותיו הטבעים הי' יכול עוד להאריך ימים, ורק מחלה מסוכנה הדריכהו שאול, וגם אנן נתמה כזאת גם לאותו זקן" החסיד הנורא אשר היה אור המאיר לארץ ולדרים עליה, וכל רגע מימי חיותו לא יסולה בכל הון, בעד עבודתו העצומה ובעד הטובה שנדם לכל העולם, וא"כ די היה שיגוע כדרך כל הארץ, ומה נחזה כעת אשר גם בזקן זה "פגע" מדה"ד? אכן באמת הן הן הדברים שאמרנו לעיל, דפלצות ובעתה יאחזנו בשומינו אל לב מיתת החסיד ותשובת התמיה הזאת, דכמו התם גבי אברהם אבינו להכי מת קודם זמנו, בכדי שלא יראה ברעה העתידה, וכמו שמוזכר התם ברש"י שלא יראה את בן בנו יוצא לתרבות רעה, להכי לקחו הקב"ה קודם זמנו, דכן היא המידה שכל מקום שיסתלק הצדיק לכפר בעון רעת הדור, אז אינו נוטל צדיק היותר גדול בדור, אכן כשיסתלק הצדיק בכדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא, אז הדבר להיפך, שצדיק היותר טוב, הוא רק הוא זוכה לזה שלא יראה ברעה, ולהכי אברהם אבינו זכה להסתלק קודם זמנו בכדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא, וכן אחיי באשר נראה שצדיק היותר מפורסם בדור הזה נאסף בלא עתו מסתמא הוא בכדי שלא יראה ברעה העתידה, וחיל ורעדה יאחזנו בשומינו אל לב אשר עוד אין די למלאך אכזרי, ירפא ה' את שברנו

מעלה השניה מן כנפי האם, אשר בהם רוחפת על האפרוחים, והיתה למכסה ומסתור למו לגוננם מכל צרה, כי אם יפול אבן, יפול כנפי האם, אם ירד מטר וברד, ירד על כנפי האם, והאפרוחים אינם מרגישים שום טעם יסורין, משא"כ אם תמות האם, אז כל דבר שיפול, וכל מקרה ופגע הכל הוא על האפרוחים עצמן, וכזה הוא ג"כ הגנת הצדיק על הדור, עפ"י מה דאיתא במדרש (שה"ש רבה) בשעה שבאו ישראל לקבל התורה אמר הקב"ה איני נותן לכם התורה אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לו הרי צדיקים שבדור והרי בנינו ערבים בעדנו, ולפי"ז כ"ז שיש צדיקים בדור אין הילדים יודעים משום טעם יסורים, כי כל הערבות יפול רק על הזקנים, אכן עתה כאשר נאספו הצדיקים ואין מי שיגן, יפול כל הערבות רק על האפרוחים והם רק הם יסבלו כל יסורי עונשי עבירות הדור

מעלה הג' מכנפים, אשר בהם תעוף ברום שמיא ותלמד את האפרוחים ג"כ לעוף למעלה, כן מדת צדיקים ממשיכים את ההמון אחר אמונת ה' כמשארז"ל (ש"ר פט"ו) ויאספו כל זקני ישראל ואומר ויאמן העם, הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותם להאמין לשמו של הקב"ה, וא"ז הרב ר' חיים זצ"ל בספרו דברי חיים פי' בזה מאה"כ, ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן, הכוונה בזה, שימשכו את בני ישראל אחריהם לאמונת ה', ויש לכוון כוונה הזאת במד"ר פ' ברכה כשהלך יהושע לבקש את משה רבו ולא מצאו אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, דהנה לעיל (דרוש מזכה הרבים) כתבתי בשם המפרשים פי' הגמרא, אטו יראה מלתא זוטרתי, אין לגבי משה מילתא זוטרתי, כי טבע הזאת הוא בכל איש להביט תמיד על מעשי זולתו, ואם יהיה תמיד במסבת אנשים צדיקים, אז מעט מעט יתרגל גם הוא בעבודת ה', כי נקל לפניו מאוד ללמוד מדרכיהם הטובים, ולהיפך גם איש תמים, אם יתערב בגוים, בקרב שכנים רעים ילמוד גם הוא ממעשיהם הרעים, כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וזה כוונת הגמרא "אין לגבי משה" כלומר אותו הדור שהיו בסביבות מרע"ה, וראו את חסידותו וענותנותו, היה גם להם מילתא זוטרתי לילך בדרך ה', עיי"ש שבארתי זה בארוכה, וכ"ז שמשה רבינו חי היה, באמת היה יראת