מצח אהרן חלק א קצא

אחר שישב במחוזינו, ויהיה סמוך אלינו ממש, ואיך ננחם?

הנה אם אפרוחים הקטנים הצריכים עוד לאמם יאבדו את אמם בשעת שלוה ומנוחה שאין אצלם שום טורף ומזיק, ג"כ עת צרה היא להם, כי חוששים בדאגתם פן יבוא איזה מזיק וירצה להזיקם מי ילחום בעדם בעת ההיא, ומי יודיע לבעל השובך? ואכן בכ"ז לא גדל הפחד כל כך, באשר לעת עתה לא יעמוד המזיק לעיניהם, אכן מה גדול שברם בעת שהם רואים שהטורף כבר בא, וגם כבר עלה בידו להכות על קדקוד איזה אפרוחים, ובתוך זה אבדו גם את אמם, אז אין קץ וערך לצרתם, כי הסכנה כבר מרחפת עליהם ואין מי שיודיע לבעל השובך, לכו נא אחי ונתבונן באיזה עת אבדנו את החסיד, הן הטורף כבר בא, ובכל סביבותינו רומס, דורס, טורף אין מציל, פלצות תאחזינו בראותינו בנינו ובנותינו כלות, ובידי מלאך אכזרי נמסרות, ואלו היה זה בחיי החסיד, בטח היה מתחיל לטפח בכנפי תפלותיו ובדמעות עיניו, להודיע לבעל השובך, איך נשבה עדר ה', כי נוכל להמליץ על מצב האיום מאמר המקונן, "כי עלה מות בחלונינו להכרית עולל ויונק מרחובות קריה" דהנה אפילו אם נגזר חלילה מיתה על אדם, יהיה לו תנחומין אם מיתתו היא כדרך כל הארץ, ימות בביתו, על מטתו, ואנשים עומדים אצלו בעת הגסיסה, אכן מה גדול הכאב אם ימות בעצם השוק, כמו שנעשה עתה לנגועי החלי רע ר"ל, אשר תיכף כשיאחזנו המחלה יובילו אותו השוטרים לבית החולים המיוחד לזה, העומד בקצה העיר ושם יגוע וימות לי שום איש מקרוביו, ועל זה קונן, כי עלה מות גו' להכרית עולל "מרחובות קריה" פי' באמצע הרחוב שם יכריתם הכורת, ובעת צרה כזאת אבדנו את החסיד, אין מי שיגן בעדינו, גדול כים שברנו מי רפא לנו, ועלינו צווח הנביא "על מה אנחנו ושבים", פי' התבוננו היטב על איזה יסוד אתם יושבים כעת "כי ה' הדימנו וישקנו מי ראש" שהשקנו סם מר מאוד, "קוה לשלום גו' לעת מרפא" פי' קוינו לעת שירפא ה' במהרה את מחלת עמינו, אכן אהה "והנה בעתה" אדרבה עוד הבעית אותנו ביותר מהסתלקות החסיד, כי מזה נפחוד פן חלילה עוד תגדל הרעה, ולהכי נסתלק הצדיק שלא יראה ברעה העתידה לבוא, כמ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פי' שלא יראה ברעה העתידה לבוא על הדור חלילה

ונשוב להתבונן במדרש כאשר ראה עשו שיעקב בישל הנזיד להברות ליצחק אביו באבלותו על אברהם אמר עשו גם באותו זקן פגע מדת הדין א"כ לית דין ולית דין ע"כ, והמאמר תמוה מאוד, איך עלה על דעת עשו שאברהם יחיה לעולם, אטו לא ידע שסוף אדם למות, וגזירה קדומה היא על החי שימות, ונ"ל כן, דהנה אם ראובן נצרך לילך לשמעון אשר יושב רחוק ממנו מהלך שני ימים, אז יודע ראובן כי בפחות משני ימים לא יוכל להתראות עם שמעון, וכ"ז הוא רק אם שמעון יושב במקומו וראובן הולך אליו, אבל אם גם שמעון הולך כנגדו ונפגעו בדרך, אז יתראה עמו קודם הזמן, והלוך כזה מיקרי "פגיעה" באשר פגע בו והלך כנגדו, כן ה"נ שני מיני מיתה יש בעולם, א) אדם שמתנוונה והולך, וליחות השרשי שלו יכלו ולאט לאט יגועו ויתמו כחותיו עד שימות, מיתה כזאת, היא המיתה הטבעיית ונקראת "גויעה" באשר האדם הולך ומתקרב אל המיתה מעט מעט עד שיגוע, ויש ג"כ מיתה מסוג שני, כגון אדם בריא אולם אשר לפי כוחותיו הטבעיים, היה יכול עוד לחיות על פני האדמה, רק שאיזה מחלה תקפתהו והפילהו למשכב והורידהו גם לשאול, באופן כזה, הרי המיתה נתקרב אצלו כי הוא היה יכול עוד לחיות, רק שהמיתה נתקרב אצלו ומת קודם הזמן וכל מיתה שהיא באה קודם זמן הראוי נקראת "פגיעה" באשר המות הלך אצלו, ומזה תראה כמה פעמים בתנ"ך, על מיתת ההרוג מאת רוצחו קרי "ויפגע בו וימת" באשר שמיתה כזאת היא קודם זמן הראוי, והנה זה ידוע שאברהם אבינו מת חמש שנים קודם זמנו, וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' תולדות ולזה מיתתו נקראת בשם "פגיעה"