מצח אהרן חלק א קצ

אחרת, וזה שאומר אוי נא לה אמרה רקת כו' וכל ההפסד הוא רק לה

אמנם זה גופא טעמא בעי, מה איכפת אם יזרח אור הצדיק בעיר אחרת, כיון שעכ"פ ישנו בעולם ויגן על כל, ולדברי המדרש דלעיל אשר הגנת הצדיק נמשל להגנת העוף בכנפיה אתי שפיר, כי כנפי העוף לא יוכלו להגן כ"א כפי גודל הכנפיים, ובאם יש לה אפרוחים הרבה אשר מקום הכנפים לא תחזיק לחסות על כולם, על אותם שלא יכסו הכנפים לא יהיה שום הגנה, ואפי' אותן האפרוחים היושבים תחת הכנפים לא ידמה ההגנה זה לזה, כי כל הקרוב ביותר לגופה, השמירה מעולה ביותר, להצילם גם מזרם מטר וברד, ולא יקבלו אפי' טפת גשמים, באשר כל גופם מוחבא תחת הכנפים, לא כן האפרוחים היושבים בקצה הכנפים, אשר רק ראשם יוכלו להחביא תחת הכנף, וקצת גופם בולט לחוץ, ואף שעי"ז לא יכם הברד על ראשם להכותם מכת מות, באשר ראשם ועיקר חיותם מוגן ומוסתר, בכ"ז לא ינצלו מיסורים אשר יכם הזרם והברד ולחלוחית המים, וכן ממש הוא הגנת הצדיק, שלא יוכל להגן יותר מכפי גודל צדקתו וחסידותו, וכפי גודל מעלתו, כן יוגדל כמות הגנתו על יושבי תבל, וחלק האנשים היושבים סמוך ממש למשכן הצדיק, עליהם יהיה הגנתו הגנה מעולה להצילם מכל דבר רע, ואותן האנשים היושבים מעט רחוק ממנו, ידמו להצפרים אשר רק ראשם נחבא תחת כנפי האם, והגנת הצדיק יהיה רק שלא יכלו חלילה לגמרי מסערת הזמן, אבל אינם בטוחים עדיין להנצל ע"י זכותו גם מיסורים ומרעין בישין, והיושבים הרבה מרחוק עליהם לא תהיה הגנת הצדיק כלל, כי יושבים הם לגמרי מחוץ כנפי צדקתו וחסידותו, ומעתה וודאי יגדל ההפסד לאותו מקום הסמוך ביותר למשכן הצדיק, ולא יוכלו להתנחם עי"ז שבעולם נברא צדיק אחר, כי אין שוה ההגנה למקום הסמוך ממקום הרחוק

ואל המשל הזה נדמינו גם אנו, כי אנחנו היינו מן הסמוכים למשכן החסיד, אשר עלינו היה סוכך באברתו, כל קשי יום וכל מר לבב, באזני מי השמיע צרת נפשו אם לא לפני האי חסיד וצדיק, אשר תמיד השתתף בצער כל אחד, ולמי אוי, למי אבוי, אם לא למחוזינו כי אבדנו כלי חמדתינו, נפלה עטרת ראשינו

ולדרכנו נפרש המדרש הנ"ל, ואז נראה מה גדול שברנו אין מנחם לנו, דהנה יש שני מיני ת"ח א) ת"ח אשר ישא על שכמו איזה משרה בעיר, כגון רב, מ"ץ, ר"ם, נשיא, ב) ת"ח אשר אין לו שום משרה ממשרות הקדש. והנה החכם אשר יכהן פאר באיזה משרה, אינו נקרא עוד בשם "תלמיד" חכם, באשר הוא עוד אינו כפוף לרב ומרא דאתרא, אחרי שהוא בעצמו הוא המרא דאתרא, לא כן הת"ח אשר אין לו משרה וכפוף הוא לחבר העיר אשר קבלוהו עליהם למד"א נקרא בשם "תלמיד" חכם, באשר שגם הוא נחשב כתלמיד לפני חבר העיר, ומחויב הוא להזהר בכבודו כמו כל הקהל, והנה אם יסתלק חכם כזה שהיה לו איזה משרה אז אפילו אותה העיר עצמה יכולה לקבל תנחומין כי בלעדי רב או מ"ץ לא יוכלו להיות, וא"כ המשרה עצמה תכריח להשיג רב אחר שישב בתוכה, אבל כשימות חכם כה, אשר בחייו לא רצה לקבל שום משרת הקודש, ונקרא רק תלמיד חכם, זהו אבידה שאינה חוזרת לעולם, כי ע"ז לא יעמלו בע"ב העיר להשיג חסיד אחר כזה אשר ישב בתוכה, וזה באור המדרש לכל יש תמורה כו', ואפילו חכם שמת גם כן יש תמורה כי יבוא אחר וישב במקומו, אבל "תלמיד חכם" תלמיד דייקא, מי מביא "לנו" תמורתו, לנו דווקא, כי אצל כלל העולם לא יגדל ההפסד, באשר נולד צדיק אחר תחתיו, אבל לפני אותה העיר שמת בה, יגדל ההספד, כי מי יודע באיזה מקום יזרח השמש הנולד, ולפני העיר הזאת אין תמורה, ומעתה נתבונן היטב בנפשינו מה גדול שברנו, כי החסיד הזה התרחק תמיד מלקבל עליו שום משרה, ואיך ננחם, באשר האבידה הזאת אינה חוזרת אלינו עוד לעולם, כי וודאי לא נשתדל להשיג חסיד