מצח אהרן חלק א יח

יבין כוונת סרובו, כי באשר מושחתים המה בחטא הזה, איך יוכל להיות הוא השליח, וגם באיזה זכות יכול לגאלם וכנ"ל

ועוד היה חושש משה, אשר הקושיות אלו אפשר שיפלו גם בלבות בני ישראל, ומחמת זה קשה יהיה גם להם להאמין לו, באשר המה ידעו בעצמם ג"כ שמושחתים בחטא הזה שגורם השעבוד ומה גם אשר הגאולה תהיה ע"י אמצעי כזה, אשר שונאים המה זה לזה, והיתכן שלא מצא הקב"ה אמצעי אחר לגאלם, ואף שמאמינים בני מאמינים המה, בכ"ז ע"י אמצעי כזה ובשעה שאינה ראויה כזאת, אפשר שקשה יהיה להם להאמין לזה, כי באמת זהו נגד טבע האנושית, שאיש אשר לדעתם שונא אותם ודורש רעתם, בין לילה יהפך לגואל ומושיע להם, ואף שמחמת זה החשש, עדיין לא היה רשאי להוציא דבה עליהם, ולהחליט שלא יאמינו, כי היה לו לדון אותם לכף זכות כל זמן שלא הוציאו עצמם מחזקת כשרותם, שהמה מאמינים, רק עיקר ההיתר שלו היה במה שהחזיקם לבעלי לה"ר, ומותר לדבר גם עליהם אפי' לשה"ר גמורה, והקב"ה שהבין כוונת משה, לכן רצה ע"י אותות אלו לסתור טענותיו, ולהראות לו אשר לא כאשר יחשוב עליהם כן הוא, ועיקר המופתים לא באו אלא למטרה הזאת, כי לפני בני ישראל לא היה צריך לשום מופת, שגלוי היה לפניו דמהימני, ובכ"ז יעשה גם לפניהם המופתים שאולי יש בלבם ג"כ חששות אלו, יסתרו ע"י המופת, וכמו שנבאר

דהנה על החשש שחשש משה, באיזה אופן יתקרב אליהם כעת עוד הפעם ואיך יהיה ביכולתו לדור עם נחשים כאלו, אשר כבר נוכח לדעת בפעם הראשון, הגמול שגמלו לו עבור טובותיו, כי לדעתו עדיין לא נתחרטו בלבם על המרידה הזאת, והראי' שבמשך הרב הזה לא פייסוהו, והנה מחמת אשר האדם יראה רק לעינים ולא ללבב, באמת יכול לחשוב כן, כי אם היו מתחרטים ע"ז היה בידם לפייסו, אכן לא כן הקב"ה הצופה נסתרות כל איש, ולפניו גלויים מחשבות בני אדם, ידע היטב את מזג הרך והיקר הקבוע בלבותיהן של ישראל, זרע קודש, אשר אף אם לפעמים יעשו עול, ויסלפו דרכם להרע איש לחבירו, בסתר יכנו לבבו ע"ז, ומאוד יתחרט ולא יהיה לו מנוחה ללבו, וכמ"ש הנביא (ירמיה ב') תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, כלומר שהרעה והמשובה שעשה, זהו בעצמו עונש על חטאו, כי לבו יכנו ונפשו יכאב וידאג ע"ז, ובאם תשאלני, קורא אהוב, הלא בדרך הנהגת העולם לא נראה כן ואם אחד עשה לחבירו רעה, לא נראה אח"כ שום אות של חרטה עליו, ובאם האמת כן הוא אשר בלבבו יתחרט ע"ז, א"כ מדוע לא יראה שום אות של הכנעה כנגד חבירו, הלא בידו לפייסו, ע"ז אשיבך שמזה אין ראיה, כי יוכל היות אשר בלבו יתחרט מאוד ע"ז ומה שלא ילך לפייסו, הוא רק מחמת גודל קשיות ערפו המוטבע בנפש הישראלי, וכמ"ש ישראל עזין הן ומקרא מלא אה"כ כי עם קשה עורף הוא, ולכן מחמת גודל קשיות ערפם, קשה להם הדבר להכנע איש לפני חבירו ולבקש ממנו מחילה ברבים, ולהראות לכל אשר לא טוב עשה מקודם, ואף שלבו ירע לו מאד על החטא שחטא כנגד חבירו, וגם ירא הוא מן העונש הגדול הכרוך בעקבו, בכ"ז לבקש מחילה לא ילך, וכמו שנראה בעליל אשר בימים הנוראים יפשפש כל אחד במעשיו, וכל אחד יראה להיטיב דרכיו ולתקן עותתו, זה בצום, וזה בקול, וזה בממון, אכן זה לא נראה אף לאחד שילך לבקש מחילה מחבירו, באופן שאין גם אחד שלא יוצרך לבקש מחילה מזולתו, כי ישנם הרבה עבירות מאותן שבין אדם לחבירו, שאין אדם נצול מהם וטבע הזאת מורשה היא לנו עוד מדתן ואבירם, שגם הם אמרו, יודעין אנו שאין אנו עולין מדינה של גיהנם ואעפי"כ אין אנו חוזרין, (מד"ר פ' קרח) ע"פ ויאמרו לא נעלה, הרי שגם המה הכירו עותתם וחטאתם שחטאו נגד משה, וגם הודו בפיהם שלא יהא נצולין מדין גיהנם, ובכ"ז לא יכלו לפעול בנפשם לעשות הכנעה זאת לפייס למשה

אמנם העצה היעוצה, למי שירצה לכרות ברית שלום עם מי שמרד כנגדו,