מצח אהרן חלק א קפח

הנביא, קול שאגת כפירים פי' על חלוקה הזאת יש גם לפני הכפירים, הצדיקים הגדולים לבכות הרבה, והוא "כי שודד גאון הירדן" פי' הגאון אשר היה באה"ק אשר הוא מצד ישיבתו תמיד בעיר המלוכה, היה ביכולתו לפעול הרבה דברים, אשר צדיק אחר לא יוכל לעשותם, ונמצא אפוא דעל פטירת הצדיק הזה, יש להתאונן מרה, כל מפלגות ישראל כ"א לפי ענין מדרגתו וכמו שבארנו, ה' ימלא חסרונינו

סיימתי ההספד בקצת נחמה, במאמרם (מו"ק כ"ה) כי שכיב ר' זירא פתח ההוא ספדנא, ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ע"כ, ומפשט לשון הגמרא משמע דהספדן נתכוון בזה לעורר ההספד על ר"ז, ואמנם לי נראה דלא לזה נתכוון, דא"כ הול"ל מלת "אוי נא" אצל כ"א כמו גבי רקת, אלא כוונתו היתה בזה, באשר ראה הספדן, שהעם מצטער מאוד במיתת ר' זירא, ובאשר אין צועקין על המת יותר מדאי, רצה לנחמם קצת, דהנה אדם מצוין בחכמתו, תפארת הוא לעיר מולדתו אשר יתפארו בו כי ממנה יצא גדול כזה, תפארת הוא לבית הספר אשר למד בתוכו ויצא ממנו מוכתר ברוב חכמתו, גם תפארת הוא לעיר שידור בתוכה, ואמנם אין תפארתם דומה זה לזה, כי לאותה העיר שנולד בה, התפארת הוא לעולם, אף אם יעתיק מגורו אח"כ למקום אחר, או גם לאחר מותו, בכ"ז נכתב בספר הזכרון אשר מעיר זו יצא החכם, וגם החכם בעצמו בכל מקום שהוא אם אך בידו להטיב לאנשי עיר מולדתו ייטיב עמהם באהבה קשורה לארץ המולדת, וכן בית הספר שלמד רוב חכמתו בתוכו, ג"כ לעולם יתפאר אשר ממנו יצא חכם נורא, לא כן עיר שלא ילדה ולא גידלה רק שהחכם ידור בתוכה, וכ"ז שישב בתוכה, תפארת הוא לה, אבל כאשר נסע משם או לאחר פטירתו, פנה הודה, פנה הדרה, וזה שאמר הספדן לנחם קצת, "ארץ שנער הרה וילדה", ולכן יש לכם להתפאר גם עתה אשר אתם גדלתם צדיק כזה, ובודאי גם הוא ממרומים יגן בעדכם "ארץ צבי גדלה כו''' וגם אתם תנחמו בזה, כי כאז כן עתה יגן הצדיק עליכם, ורק אוי נא לה אמרה רקת באשר היא אבדה כלי חמדתה אבידה שאינה חוזרת, וכן אני אומר, אחיי! עלינו להנחם קצת בהפסד הצדיק, באשר בארצנו נולד ויגדל, ובודאי לא ישכח גם עתה לבקש רחמים בעדינו, וגדולים צדיקים במיתתם ובצדק נוכל להתפאר גם עתה, כי ארצנו הרה וילדה צדיק כזה, וגם "ארץ צבי", יש לך להנחם באשר את גדלתו משך רב, יבולע המות לנצח אכיה"ר: דרוש לה. הספד על החסיד ר' ליב מקעלעם זצ"ל בעת הדבר הנורא שהיה בסביבותינו רח"ל בקיץ תרנ"ד אמר ריב"ל לא נבראו רעמים אלא כדי להפחיד לבו של אדם ולפשוט עקמומיות שבלב שנא' והאלקים עשה שייראו מלפניו (ברכות נ"ט ע"א)

ראוי להתבונן, הלא הרבה שלוחים למקום, כמה שרפים נחשים ועקרבים ישנם בעולם כמה אריות דובים וחיות טורפות ומזיקים גדולים, ומדוע רק הרעם יפחיד לבות האנשים אמנם החלוק בין נזק הרעם לנזק שארי מזיקים ל"ע. כי בכולם. קודם שיבוא המזיק לא יבוא שום אות שיבשר בואו, ורק לפתע פתאום יבוא ויזיק, וא"כ קודם ההיזק לא הרגיש אדם בלבו שום עצב ויגון, ואח"כ שוב אין בכדי שימשה, באשר שכבר בא ההיזק, ולאדם אחר לא יועיל ג"כ באשר ההיזק נעשה בחשאי, והנשיכה שנשך הנחש, לא נשמע לשום אדם זולת אותו האיש הנשך ל"ע, לא כן היזק הרעם, שקודם ביאתו