מצח אהרן חלק א קפו

ע"ז, דרב אשי שעודנו חי היה, לא רצה שיפתח עליו פיו לשטן, שיהיה בבחינת ארז שנשרף, אבל הא כתבנו דלפעמים יקרה שעון הדור גורם שלא יהא גזע הצדיק מחליף להעמיד אחר דוגמתו, כי באשר חז"ל אמרו, דמנהיג לפי הדור, ולכן אם אין הדור זכאי, בע"כ שגם ערך המנהיג יושפל, ולכן אם באמת רואין אנו, שהמנהיגים החדשים אין שוה ערכם למעלת המנהיגים שמתו, אז בע"כ מוכרחים אנו לומר, בארזים נפלה "שלהבת", באשר רואין אנו בעינינו שנשרף ונתייבש גזע הצדיק, ולא נשאר עוד כמותו, וכמו שאנו רואים בחוש במיתת הגאון הנספד הזה, לא הניח בן או תלמיד כמותו, וגם רחוק מלבותינו התקוה, אשר דור החדש יעמיד לנו גאון וצדיק וחסיד בכל המדות כמותו, ובהכרח עלינו לקונן עליו, אם בארזים נפלה שלהבת, וכן הוא ג"כ מליצת הנביא שפתחנו, פתח לבנון דלתיך ותאכל "אש" בארזיך, אש דייקא, אשר נשרף הגזע לגמרי, וחבל על דאבדין ולא משתכחין

ואמנם על פרט הזה, אין לעורר אל ההספד כ"א לההמון בית ישראל, הרקים מתורה ומצות שיגינו עליהם, ורק יתקיימו ע"י הגנת הצדיק, ולכן עליהם לבכות במות הצדיק מגינם, ואמנם הרבנים והת"ח, העוסקים בתורה ומצות, ותורתם תוכל להגן עליהם עד שאין צריכים עוד להגנת הצדיק, אין די בבחינה הזאת לעוררם אל הבכי, ולכן לעומתם העמיד הנביא חלוקה אחרת, באומרו אח"כ, קול יללת "הרועים" רועי ישראל תופשי התורה כי שודדה אדרתם, ויבואר ג"כ עפ"י הגמרא דלעיל מה שאמר בר קיפוק בחלוקה השניה שם, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק, דהנה חז"ל אמרו, מה דגים הגדול בולע את הקטן, כך בני אדם הגדול בולע הקטן, ולא ברשיעי עסקינן, אשר ירצו לבלוע זה את זה בחנם על לא דבר, ואפשר לפרש כונה אחרת באומרם, הגדול בולע וכו', דהנה טבע האדם מצד שהוא עיר פרא יולד, ומצד טבעו, קשה מאוד חברתו עם בני אדם, וא"א לעולם להתקיים בלי מוראה של מלכות, שכ"ז שאין לו שום מורא להכריח טבעו עלול הוא לכל רע, ורק ע"י אימת המלכות יכניע את טבעו ורצונו, וכמאמר התנא באבות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, ומתייראים אנחנו גם מפני השוטר הקטן, כי אילו בועטים בו, אז ינקום נקמתו השוטר הגבוה, וגבוה על גבוה עד המלך בעצמו, ואמנם הא תינח בהנהגה המדיניית אשר העונש בא תיכף, ונראה לעין כל, ולכן מתייראים מלעשות שלא כפי חוק הממשלה, אכן מה נעשה בהנהגה הרוחניית, אף שגם בהנהגה הזאת יש לנו שומרים ושוטרים וכמאמר המדרש ע"פ על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, מאן נינהו, אינון רבנן נטורי קרתא ע"כ, אשר הם ממונים לשמור חומת תוה"ק שלא יפרצו בה פרצים, לגדור גדר ולעמוד בפרץ, אכן באשר אין בידם להעניש לעוברי רצונם, בטלה המשמעת, ובאשר האלקים עשה שייראו מלפניו, לכן הטביע אצל הת"ח טבע כזאת שיהא קללתם ודבורם הרע כארס השורף ומכלה, וכמאמר התנא באבות הזהרו וכו' שנשיכתם נשיכת שועל וכו' וכל דבריהם כגחלי אש, וקללת חכם אפי' בחנם היא באה, וכל הבועט בהם ובגדריהם סוף סוף לא ינקה, ואמנם באשר כלל גדול הוא בהנהגת הבוי"ת כי "אין פתגם הרע נעשה מהרה" ולא יעניש תיכף לעשיית החטא דאלמלי כן היה בטל הבחירה ורק לפעמים רחוקות יקרה שתחת גערת הת"ח, ויקוים בו ותגזר אמר וגו''' ולכן עדיין אין התקנה בשלימות כיון שלאו בכל פעם יקבל עונש תיכף בהמרותו פי הת"ח, ולכן הציב הקב"ה בכל דור אנשים אחדים המצוינים מאוד בצדקתם, ואימתם מוטלת על כל הדור, ואם יקרה חלילה איזה פרץ בדת, אף שלת"ח אחרים לא ישמעו, אכן אם הגדולים והאדירים יכניסו עצמם בזה, אז בודאי ישתיקו כל המדנים באשר ייראו מפניהם כי אימתם תבעתם כידוע, וכ"ז שיש הגדולים והמצוינים, אז אין להרבנים לפחוד כ"כ, שלא ישמעו להם, באשר יקוננו ע"ז באזני הצדיקים הגדולים, לא כן כאשר יחסרון הצדיקים, יוגרם בזה הפסד גדול לכל הרבנים באשר מעתה אין שומע להם, וקרן התורה יפול וזהו לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק דכ"ז אשר הלויתן