מצח אהרן חלק א קפג

עליהם אחד מבחוץ, הוא הגאון ר' משה יואל ז"ל אב"ד דאניקסט, אשר בימיו האחרונים שם כל מעייניו לטובת אה"ק, והיה גבאי הכולל זמן רב, ומאוד מאוד היה דואג לתקן תקנות לפקוח על נפשות ת"ח היושבים בציון שלא יחסר להם מאומה, ועלה בידו לרומם מצב הכולל במעלה גבוה, ולפי הנהגתו ודאגתו עבורם, נוכל להמשילו בשם ""רגלי ציון" באשר עליו היו נשענים ביסוד הגשמיי, ומבפנים היה להם עמודא דנורא, הוא הגאון הנורא מוהרי"ל, אשר בכל כוחותיו העצומות היה לוחם תמיד מלחמת קיום הדת בארץ הקדושה, עד שכמעט מסר נפשו על זה, כידוע לכל סייגיו וגדריו שתיקן בכדי להגן על מצב התורה ויראת שמים שלא ירפה באה"ק, ולזה אפוא בטח נוכל לקרוא אותו בשם "ראש ציון" ואמנם עתה אוי מה היה לך, כי נטל ה' ראשו ונתנו על ארכובותיו זה ימים מועטים אשר נפטר הגאון ר' משה יואל זצ"ל, ועתה נטל גם ראשך, הוא הגאון מוהרי"ל, אוי מה גדול שברך בחסרון שני עמודיך גם יחד?!

ציון! ציון! במר לבבי הנני קורא עליך חזון נביאיך "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך קול יללת הרועים וגו' קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן" (זכריה י"א) וטרם נבאר המאמר בפרט, נפרשו מקודם בדרך כלל, עפ"י המסופר בעת שהיתה מרידה גדולה במדינה אחת, עד שהמורדים כבר שרפו כמה עיירות וכבשו להם כמה כרכים, באו גם לעיר אחת, אשר חומה בצורה לה מסביב, ואנשי העיר סגרו העיר במסגר לבלי תת לאויב ליכנס שעריה, ואמנם המורדים בגודל רוחב לבבם על נצחונותם העצומים, אמרו לאנשי העיר, בדברים בוטים, עד מתי תרצו עוד להלחם כנגדנו, הן ראיתם כי כמה עיירות כבשנו, פתחו אתם בעצמכם את שערי עירכם, והניחו אותנו לשרוף את כל אשר בה, כמליצה הזאת אמר מלאך האכזרי הוא מ"ה לציון עיר קדשנו, אחרי נצחונותיו הרבים בשנים הללו לשרוף כל ארזי וגדולי חו"ל, ורק האחד המיוחד אשר היה לנו עוד בציון, בא עתה גם לציון ואמר פתח לבנון שהוא ירושלים דלתיך ופתח אותם מעצמך, והניחני להצית אש גם בארזיך, קול יללת הרועים, קול שאגת הכפירים, כשאנחנו נטה את אזנינו לשמוע עתה מה קול הכפירים, אריות שבחבורה, המה הרבנים הגאונים אשר בכל עיר ועיר, ונשמע את צעקתם, כי שודד גאון הירדן, שהגאון אשר היה בירדן שהוא אה"ק גם הוא נשדד ועליו יספדו כעת ספדיא ויקוננו בכל העולם, זהו אשר אמרנו בדרך מליצה, ועתה נשוב לפרש המקראות לענין הנספדים אשר לפנינו

והנה שלשה מיני יללות הוזכרו בכתובים הללו, קול אלוני הבשן כי נפל ארזיך, קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם, קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן, ונבאר עפ"י מאמרם במו"ק דכ"ה, א"ל רב אשי לבר קפוק האי יומא מאי אמרת, א"ל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר? אם לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק? אם בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים? ע"כ, והבאור בזה, דהנה אילנות קטנים אשר נטעו בארץ זה לא כבר, ועוד לא נשרש בארץ גזעם, לא יוכלו להתקיים בשדה בלתי הגנה, באשר בשדה הם אשר שם יסער הרוח מאוד ויוכל לעוקרם ממקומם, ומה יעשה הנוטע אשר ירצה בקיומם נוטע אותם בקרבת יער גדול מלא אילנות גבוהים וגדולים, אשר יעמדו בפרץ מול הרוח הסוער והאילנות הגבוהים יגינו על הקטנים שלא ישלוט בהם שום רוח רע, כן כל המון בית ישראל, כרם חמד ה' צבאות, אשר מרוב טרדותם בענייני פרנסתם, רחק לבם מתוה"ק לא יוכלו להתקיים בעולם בלתי הגנת הצדיקים הגדולים, דרוחות רעות המנשבות בעולם יסערום ממקומם וממצבם, ורק עיקר ההגנה היא תוה"ק, אשר מגנא ומצלא מכל הגזירות, ומה עשה הקב"ה, שתל בכל דור צדיקים גדולים סביב כרם ישראל אשר בכח תורתם וצדקתם יגינו על כלל ישראל, וכ"ז שהצדיקים בעולם, לא יוכלו כל הרוחות להזיז האומה ממקומה, לא כן במות הצדיק, אז חלילה כל העולם בסכנה, והנה באשר ההמון אשר