מצח אהרן חלק א קפב

ופתאום עלתה על המוקד. וכל בתיה ואוצרותיה היו לערמת אפר, ועי"ז נתדלדל כל מצב העיר, לא ארכו הימים, אשר התחילו לבנות בתים, וקצתם העמידו אהלים לישב בהם עד שיעלה בידם לבנות בית נכון, ובתוך זה באו משולחים מעיר הקרובה להם, לקבץ נדבות על עירם שנשרפה ג"כ, וענו ואמרו אנשי העיר אל המשולחים, לפטור בולא כלום אי אפשר, מצד קרבת המקום זל"ז, אבל אוי מה היה לנו, זה לא כבר אשר אנחנו בעצמנו רוששנו, ועוד כל הבתים שלנו עומדים בחורבנם, ועלינו עוד לתת על נשרפי עיר אחרת, וכה אני אומר, רבותי לא רבו הימים אשר אנחנו בני חו"ל נשרפנו, זה לא כבר נשרפו כל אוצרות התורה אשר היה בתוכנו, זה לא כבר נשרפה ישיבת וולאזין אוצר התורה וסוגרה על מסגר, זה ימים לא כבירים אשר אבדנו כל גדולי הדור אשר היו בתוכנו, ראשי גולה, ועוד מאז עד עתה לא נתמלא חורבנן, כי לע"ע לא נמצא עוד בתוכנו גאונים כאלו הראוים למלאות מקום הגאונים שנפטרו מאתנו, ועלינו יש הרבה לבכות על צרת עצמנו, ובתוך זה בעוד שאנו מבכים השרפה אשר שרף ה' בתוכנו, באה הידיעה, כי ציון עיר קדשנו, הקרובה ללבבינו, גם היא נשרפה, ואוצר התורה ויר"ש ששכן בתוכה, הוא הגאון הנשגב אדמו"ר מוהרי"ל הלך לעולמו, ועלינו גם לבכות על שרפת ציון, אוי מה היה לנו, וזה שקונן המשורר, על נהרות בבל שם ישבנו, כי בעת שהלכו בדרך, ומקושי הדרך תחת ידי מעניהם, היה די להם לבכות על צרת עצמם, ומרוב הצרות לא יכלו להעלות על לבם צרת ציון, אמנם בעת שכבר הגיעו לבבל והתחילו להנפש מעט מצרות הדרך, "גם בכינו בזכרנו את ציון", ופי' הכתוב כן, על נהרות בבל שם "ישבנו", פי' אך רגע אשר ישבנו והתחלנו לשאוף רוח מעט, שם בכינו, תיכף על חורבן ציון, וכן אצלנו, עד עתה היה לנו רב לבכות על צרותינו אנו, ואך ישבנו והתחלנו לשכוח מעט את הפסד גדולינו, בא לנו הידיעה הנוראה מחורבן ציון וירושלים

ציון עיר קדשנו, ארצנו הקדושה היקרה והחביבה, אוי מה גדול שברך, יש לי לקונן עליך הקינה אשר קונן שמעון הצדיק על הריגת ר' ישמעאל כהן גדול, "נטל ראשו ונתנו על ארכובותיו" ומאי רצה בזה שנטל הראש והניח על הרגלים ל ונ"ל דהנה כמו באדם הפרטיי, "הרגלים" המה עקר יסודו בקיומו הגשמיי, באשר כל הגוף נשען ועומד עליהם, "הראש" הוא עקר יסוד הרוחניי של האדם, באשר הוא משכן המוח והשכל, כן בכלל האומה ישנם ג"כ שני היסודות אשר עליהם תלוי קיומו של האומה, נשיאי האומה אשר ישימו כל מעינם לרומם קרן התורה והיראה, לקומם פרצת הריסת הדת, גודרי גדר ועומדים בפרץ שלא יפול מצב הדת, אנשים כאלו מכונים בשם "ראשי" האומה, באשר עיקר עיונם ודאגתם לצרכי הרוחניות, ואמנם נמצאים ג"כ גדולי ישראל הדואגים לטובת האומה בעד קיומה הגשמיי, וזהו ג"כ עיקר גדול, כי אם אין קמח אין תורה, ועניות מעביר להאדם גם מדעת קונו, אנשים כאלו מכונים בשם "רגלי" האומה, באשר יסוד קיום הגשמיי עומד עליהם, שהמה העוסקים בצרכי הכלל, לרומם פרנסתם לבטל גזירות וכדומה, והנה במות ר' ישמעאל כה"ג, סברו כל העולם, שרק "הראש" ניטל מהם, וכאשר רצה ר' שמעון הצדיק לעורר ההספד, ולא היה לו פנאי לתאר כל הענין לפני העולם. באשר גם הוא יצא תיכף להרוג, ולכן רק זה עשה, "נטל ראשו ונתנו על ארכובותיו" פי' רמז להם בזה, כי במיתת ר' ישמעאל, יחסר להעם שני היסודות גם יחד, גם הראש, גם הרגל, באשר הוא היה עמוד התורה והיראה, שימש בכהונה גדולה, וכן היה גם כן עמוד הפרנסה, כי בזכות העבודה והקרבנות ירד שפע פרנסה לישראל, וכן היה קרוב למלכות ועלה בידו להטות לב מלכים ושרים לטוב לנו, וא"כ חסר לנו שני היסודות גם יחד

המליצה הזאת יש לנו גם לקונן על מצב ציון וירושלים, הן עד עתה היו לה שני עמודים להשען ולסמוך