מצח אהרן חלק א קפא

לישראל כבלים של מאה ליטרין שנאמר ומצאוהו רעות רבות וצרות, דוד אמר רבש"ע היאך יכולים לעמוד באלו שנאמר יענך ה' ביום צרה כו' יעו"ש, הבאור לפי דברינו דהנה הצרות נחוצים הם מאוד לישראל, כי בלא זה לא היו שומרים התורה, והצרות הם הערבים בעד שמירת התורה דאם לא ישמעון מעצמם ומרצונם הטוב בקול ה' ולילך בדרכי תורתו, אז ידי עשו יחזירום למוטב כמבואר בהרבה מדרשים וגם אנכי הארכתי בזה למעניתי בדרושי לעיל עיי"ש ותשבע ענג, והנה משה רבינו בירר כל הצרות הנאמרים בתוכחה, שהם צרות בפועל, צרות המכונים בשם "חשך" ובא דוד ואמר שאין יכולים לסבול באלו, אלא יענך ה' ביום צרה היינו אע"ג שהצרות בהכרח להיות, מ"מ יבואו מרוב הצלחה, ולפי המדרש הזה יהי' הפירוש בלשון דוד יענך ה', מלשון עינוי, אלא שהקטין הענוי, שהענוי יהי' מרוב הצלחה, ואמנם המדרש אשר הזכרנו לעיל יפרש דלשון זה הוא הכוונה, שדוד בירך לישראל שיענה אותם וישמע לקולם, דוק ותמצא

ולפמ"ש מה יומתק המדרש הנ"ל עם המשל שהביא, דבא לתרץ קושיא אשר יפול בברכת דהע"ה בזה שבירך אותנו, ישגבך שם אלהי יעקב, דהנה אם בעל יסורים גדול, ילך אצל חכם לבקש מאתו ברכה, אז על החכם לברכו שיסיר ה' מאתו הנגע והמחלה, ולא ידע עוד מעתה טעם של חלי ומכה לא הוא ולא בניו אחריו, משא"כ אם החכם יאמר לו, יתן ה' שתסבול תמיד ממחלה, ורק ישגבך ויעזרך ה' שתוכל לסבול היסורים ולא יוחלש כחך על ידי זה, היתכן כזה? האם לברכה יחשב? והן דוד בירך אותנו, "ישגבך שם אלהי יעקב" ולא בירך אותנו כ"א שישגבנו ה' שנוכל לסבול הצרות, ומדוע לא בירך, שלא נדע כלל טעם הצרות, וקושי' זאת יתרץ במשל שהביא, דהנה זה ודאי אמת, כאשר חכם יברך לאיש ידוע חולי ומכאוב אז ודאי שצריך לברכו, אשר לא ידע עוד טעם החולי, לא הוא ולא בניו, אכן הגע עצמך כאשר יבוא החכם לבית היולדת בשעה שיושבת על המשבר וצועקת בחבליה, היתכן לברך אותה, אשר לא היא ולא בנותיה, לא ידעון מטעם הזה דהא באמת מתת אלהים הוא פרי בטן, ורק הדבר הטוב הזה כרוך גם ביסורים וחבלים, ולכן לברכה שלא תדע עוד מטעם הזה אי אפשר, ורק הברכה אשר נוכל לברכה, שד' יחזק כחה שתוכל לסבול החבלים והיסורים, וגם לנחמה בדברים טובים שתדע אשר גם אמה שתתה מכוס הזה, ורבים שתו ורבים ישתו ומאן דעני להן הוא יענה גם אותך, וכן בצרות ישראל, אילו היו באמת צרות בפועל, אז היה צריך לברכנו שלא נדע עוד טעם הזה, אבל אחרי שהצרות שלנו באים מרוב טובה, אי אפשר לברכנו שלא נדע עוד מהם, ולהכי בירכם שישגבם ה' שיוכלו לסבול צרותיהם, לא יחלשו ואל יפול לבם, ומביא שפיר המשל הנפלא משל לאשה שישבה על המשבר כנ"ל וזה ג"כ יש להמליץ בדברי המקונן, אלי ציון ועריה, אף שוודאי יש לך על מה לצעוק ולילל, כי אין לך מנוחה תמיד, אכן הוא רק כמו "אשה בציריה", פי' שבאמת תאיר לכם ההצלחה, ולא יחסר לכם מאומה נגד כל האדם, ועי"ז גופא אתם נרדפים, ישיב ה' את שבותינו אכיה"ר: דרוש לד. הספד מד על הגאון האמתי מוהר"ר יהושע ליב דיסקין מירושלים בי"א שבט תרנ"ח, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון

המתקתי הדברים עפ"י משל לעיר גדולה אשר יש בתוכה הרבה פאבריקין, ואוצרות סחורה לרוב עד שזכתה עי"ז להיות עיר המרכולת לכל הסביבה,