מצח אהרן חלק א קעח

בית אבל לט"ב ושבת חזון. דרוש לב מעניני חורבן ביהמ"ק ומיתת צדיקים השקולה כמוהו: אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה

הנה יש נ"מ בין היללה והצעקה אשר תצעק האשה בעת שתאחז אותה חבלי הלידה, להיללה והבכיה בעת שימות בעל נעוריה, והיא תשאר גלמודה, דבחבלי לידה גודל הכאב הוא רק בעת מעשה, אכן אם תעלה על מחשבתה את השעות שאחרי הלידה העתידות לבוא תיכף תשמח מאוד, באשר היא יודעת שעוד מעט ונהפך לה הצער לשמחה, כי החבלים ישקטו, ואז תלד בן אשר תשמח בו כל ימי חייה, וכמה וכמה עקרות יתפללו אל ד' שיזכו גם הם לצירים וחבלים כאלה, ורק מחמת גודל כאב החבלים, לא תוכל להתאפק מלצעוק, אכן כל צעקתה הוא רק על שעה ההוה, והזכרת שעה העתידה לבוא, לנחמה היא לפניה, ואמנם להיפך ממש היא צעקת אלמנה במיתת בעלה, דהנה נראה אשר תיכף כשימות בעלה, יושבת על הקרקע ובקול מר תצעק ותבכה, וכאשר נשאל אותה, על מה אתה נאנחה כעת? אם על החבר טוב שנלקח ממך, הלא זה רק כשעה קלה אשר אבדת אותו, ובשעה מועטה כזאת לא תוכל עוד להרגיש החסרון, ואם על חסרון מזין ומפרנס, גם חסרון הזה לא תוכל עוד להרגיש, כי הן במותו לא לקח אתו מאומה אלי קבר, ויש לך עוד העזבון והמלבושים אשר הניח לך בעזבון, וא"כ על מה תצעקי כעת? ואכן אף היא תשיב אמריה לנו, הן אמת כי על עת ההוה אין לי מה לזעוק, כי לעת עתה לא יחסר לי עוד מאומה, אכן אם אזכור יום מחר והימים הבאים אז איך אנחם, כי מי ידאג עבורי ועבור בניי ועם מי אבלה ימי חיי, הן נשארתי שכולה וגלמודה, הרי דלשניהם יש מעלה וחסרון, ביולדת החסרון אשר בעת מעשה גדול הכאב מאוד, ולעומת זה המעלה, אם תזכור העתיד, ובאלמנה המעלה אשר בעת מעשה אין לה שום מכאוב וחסרון, ורק אם תזכור העתיד יגדל הכאב מאוד, הרי ראינו כי ה' בחסד יסד ארץ, ולכל מכאוב יש מעלה עם החסרון, ואולם כי יזדמנו שני החסרונות ביחד, כי בעת מעשה יהיה הכאב גדול מאוד וגם התקוה מן העתיד יחסר, זה לא נראה בשום צרה ומכאוב בעולם, וע"ז בא המקונן לעורר אותנו שנבכה בלי הפוגה על חורבן ציון, כי אין מכאוב כמכאובה באשר בזה נפגשו שני החסרונות גם יחד, כי בעת מעשה, ודאי שאין לתאר את גודל היסורים והגיעו לחרפת רעב נורא עד שהוכרחו לאכול גם בשר בניהם וכמה אלפים ורבבות נהרגו במיתות משונות, ועוד כמה מיני צרות אשר סבלו בעת ההיא, אבל האם זה די בחורבן ירושלים, כי אהה! אם נביט אחריתה עוד יגדל הצער, כי הלא אבדנו החבר הטוב, היא השכינה הקדושה אשר בין