מצח אהרן חלק א קעו

אם הי' ספוקינו ע"ז, האם אנו יודעים זרע עמלק היכן הם והלא נתערבו בין האומות עד שאין להפרידם ולהבדילם, ואנכי לעצמי אתמה בזה על שנוי הדברים מכאן לפ' בשלח, כי שם נאמר הצווי הזה בנוסח אחר לגמרי, כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה "אמחה" את זכר עמלק, הרי דלא צווה זאת אותנו שאנחנו נמחה, רק שהוא ית' לבדו ימחם, וכאן נא' תמחה" בא הצווי אלינו, ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר שיש עוד כוונה אחרת במצות זכירת מעשה עמלק, דהוא ית' ראה מה שעתיד להיות ברבות הימים עת האומה הישראלית תתפזר בארבע כנפות הארץ וגזירות רעות וצרות יעיקו אותם על מדרך כף רגלם, ולעת כזאת אשר ישראל הם דווים דחופים ושנואים יותר מכל האומות, ואין יום שאין קללתו מרובה מחבירו, יפול יאוש גדול בלבן של הרבה ישראלים, לומר שחלילה כבר אבדנו, ואין תקוה עוד שיקוו לתחיה לא בדרך הטבע ולא בדרך הנס, בדרך הטבע אחרי שלא תושבים אנחנו בארץ, ורק כגרים נחשבנו אשר בדחייה קלה יוכלו לסערנו מן הארץ כאשר ישא הרוח את המוץ, ובשגם אשר כבר עיפים ויגעים אנו מרוב התלאות והגזירות באיזה מדינות חו"ל, אשר נלאינו עוד נשוא, כי באו מים עד נפש, ועומדים אנו ממש עד צוארינו בים הצרות, אשר בדחיפה מועטה טבענו בבוץ באין יוצא חלילה, ואיך נקוה ואיך ננחם? אחרי אשר אנו הולכים הלוך וחלוש ויגע, והשונאים שלנו, הולכים הלוך וחזק, ולקוות אשר בדרך נם יוטב מצבנו, ג"כ א"א, כי אף אם אמנם מאמינים אנחנו שד' כל יכול, ומאתו לא נבצרה היכולת להיטיב, וכבר עשה לנו נסים הרבה אכן אנחנו נחשוב כי נסים גלוים לא יעשה רק לצדיקים, ובאשר שגם מצב היהדות הולך ורע, לכן לא נרצה לקוות שבזמן כזה יראנו ה' את יכולתו ויעשה עמנו נסים גלוים ובין כה וכה נתייאש מן הטוב, ויאוש כזה הוא מן המפסידים היותר גדולים, שיוכל חלילה לפרוץ פרצה גדולה בכרם הישראלי, ובכדי לחזק לבבינו צוה הקב"ה לזכור בכל שנה ספור הסתוריי אשר ממנו נראה כי לא עתה בלבד עומדים אנו במצב רעוע כזה, אלא שכבר היתה לעולמים, ובכ"ז כאשר באו מים עד נפש הצילנו ה'

ולתכלית זה בא לנו הזכירה ממלחמת עמלק עם ישראל, דהנה אם שני מושלים נלחמים זה עם זה, עפ"י דרך הטבע הוא שהמושל אשר ישב בארצו ינצח המלחמה, לעומת המושל אשר יבא בגבולו, מפני כמה טעמים, א) באשר הוא יושב בארצו ונהירין לפניו כל שבולי ההרים והעמקים אשר יוכלון להתחבא שם מן האויב, ומושל השני אשר גר הוא בארץ יחסרון לו אלה המעלות הטובות, ב) באשר הוא מוכן בכל רגע עם חיילותיו, עם כל טכסיסי המלחמה והמזונות, והשני עד שיביא הנה החיילות והכלי מלחמה והמזונות יוכל לפגוש הרבה מכשולים בדרכו, וכאשר הנסיון הראנו לדעת עתה ממלחמת אנגליא וטראנסוואל, הן אנגליא הוא מאדירי מושלי אירופא וטראנסוואל הוא רק קבוץ אנשים מועטים, ובכ"ז לא יכלו האנגליים להחזיק מעמד נגדם מפני טעמים הללו כי עד אשר הספיקו האנגליים להביא למקום המערכה את החיילות עם כל הדרוש, עשו הטראנסוואלים שמות גדולות, וגם מפאת אשר לטראנסוואלים נהירין שבילי דארעא, היא שעמדה להם להסתיר ולהחבא עצמן בעת צרה, הרי נראה שיד התושב הוא על העליונה אפי' במקום שהוא חלוש יותר מן הגר, על אחת כמה וכמה אילו היה להיפך, כי התושב היה מלוכה אדירה, והגר היה קבוץ אנשים מועטים, באופן זה וודאי שאין תקוה בדרך הטבע כי הגר ינצח המלחמה, והגע עצמך עוד יותר, שהתושב הוא ממלכה ערוכה בכל טכסיסי מלחמה, ושום דבר מצרכי המלחמה לא יחסר לה, והגר, מלבד אשר הוא קבוץ קטן, אין לו עוד שום דבר לצרכי המלחמה לא כלי קרב ולא מזונות, וגם לא הכין עצמו למלחמה, רק לפתאום יפול עליו התושב, האם באופן כזה יש זיק תקוה, כי האורח ינצח במלחמתו? ובאם בכ"ז נראה כי האורח החלוש, אשר אין לו כל הכנה למלחמה ינצח לגבור התושב וגם ערוך בכל כלי מלחמה,