מצח אהרן חלק א קעד

היה מתירא פן ואולי נמצא פה אדם אחד אשר לא ידע שורש וגזע מרדכי כי הוא יהודי, ודתו מונעת אותו מלהשתחוות, ורק יחשוב כי מרדכי מתכוון למרוד בהמן, ולכן בכל עת אשר ראה את מרדכי לא קם ולא זע ממנו, הגיד המן לפני כל היושבים שמרדכי הוא יהודי, בכדי שידעו כולם שמה שלא ישתחווה אין זה פחיתה בכבודו ורק מסבת דתו המזהרת אותו מלהשתחוות לצלם, ומרדכי כאשר שמע את דברי המן, מצא בזה מקום לבוא למטרתו ולמסור נפשו אפי' על דבר שאינו מוזהר ולכן כאשר שמע דברי המן, אמר לפני כל המסובין שהמן יטעה בנפשו לחשוב שרק עתה אשר בא לבוש בצלם של ע"ז איני משתתוה לו, לא כן הוא, אלא אפילו אם יבוא בלא הצלם שע"ז אינני מוזהר מסבת דתי, ג"כ לא אכרע ולא אשתחווה לפניו, וזה מ"ש "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" בלשון עתיד, לומר שאפילו אם יפשוט הצלם מלבו, ג"כ לא יכרע לפניו, ואמנם עבדי המלך אשר לא הבינו עמק כוונת מרדכי, שאלו אותו כמשתוממים מדוע אתה עובר את מצות המלך"? הלא עתה כאשר יבוא לבוש בצלמו פטור אתה מלהשתחוות, ולמה לך לגרות עליך במתכוון עון מרידה במלכות ולומר שאפילו באופן זה לא תשתחוה לו? והמה חשבו שרק בשגגה נמלטו מפי מרדכי דברים כאלה, ובוודאי לא יוסיף עוד לדבר מזה, אבל "ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם" אז הבינו שבודאי איזה כוונה מיוחדה יש בלבו, ולא יסור ממנה, ולכן "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי" אשר אומר אליהם שאפילו אם תבוא בלא הצלם לא ישתחווה לך, וא"כ מוכרח אתה לבוא אל שער המלך בלא הצלם, ואז נראה היעמדו דבריו, ומספרת המגילה, כי סבת אומרם זה לפני המן, לא היה זה בשביל ששנאו למרדכי, ורצו להכשילו בפח, כי גם הם ידעו מצדקת מרדכי ובודאי יש לו כונה מיוחדה, רק שנאת המן, ששנאו אותו מאוד, וגם התקנאו בו על רוב הגדולה אשר ניתן לו, ועוד נתוסף אצלם השנאה להמן בראותם את רום לבבו, שחשש תמיד פן לא ידע אחד שמרדכי הוא יהודי, ולכן הציג אותו לפני כל, וזה מ"ש כי סבת אומרם זה לפני המן "כי הגיד להם אשר הוא יהודי" פי' שהמן היה מגיד להם תמיד, שמרדכי הוא יהודי, ולכן לא ישתחוה לו, ואין זה כמרידה, ולכן רצו בזה להתנקם מהמן, ולהבזותו בפני כל, להראותו שאפי' אם יבוא בלא הצלם ג"כ לא ישתחוה, וזהו מרידה ממש, ובאשר הוא מצדו ג"כ מוכרח למלאות אחר דבריהם, כי לא היה לפניו שום עצה איך להנצל מהם, הי' מוכרח לבוא פעם אחת לשער המלך בלי הצלם, וכאשר ראה שגם עתה לא ישתחוה וזהו "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו" פי' עד עתה חשב שרק בשביל הצלם לא ישתחוה, ואמנם עתה נוכח לדעת כי גם לו לעצמו לא ישתחוה, ולכן וימלא המן חמה, ואמנם מרדכי עשה זה בכונה מיוחדה, לבוא לידי מסירת נפש אפי' על סייג וגדר, כי אין אנו מוזהרים מלהשתחוות לאדם, בכדי שזכות הזה תגן להציל על החטא שחטאו בפריקת הסייגים וכמ"ש לעיל

ויבואר לנו שגם יוסף הצדיק טרח בכל עוז למסור נפשו אפילו על הסייג, כמ"ש "ולא שמע אלי' לשכב אצלה להיות עמה", והוא, דהנה פוטיפרע בתחלה רצתה שיוסף ישכב עמה, ואמנם כאשר שמעה ממנו שלא ירצה לזה, בקשה ממנו שלכה"פ ישב אצלה בחדר אחד ותתענג בשיחתה עמו, דהיא היתה מתענגת אפי' בהביטה על בגדיו כמ"ש במד"ר פרשת וישב, ותנח בגדו אצלה, ר"א אמר מחבבתן ומנשקתן, אכן התורה מספרת מצדקת יוסף, שהוא לא שמע אלי' אפילו להיות עמה בחדר אחד, וברח ממקום הסכנה, כפי המצוה עלינו, סחור סתור לעבירה לא תקרב

ובארתי בזה כוונת המד"ר בראשית פ' פ"ז בזכות יוסף נקרע הים לישראל הה"ד הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו וינס ע"כ, וכבר נאמרו פירושים על מדרש הזה, ולדברינו א"ש, דהנה לכאורה יש לשאול שאלה גדולה בזה, דאם רצון ה' היה שישראל יעברו דרך הים וינצלו, מה