מצח אהרן חלק א קעג

יסור ממנו בכח גדול, ואתה שתתרחק מן העץ לגמרי אין בזה שום גבורה, אלא אדרבה מצוה גדולה להתקרב אליו ולבד שהנגיעה אליו מצוה היא אלא ג"ז עוד מצוה יחשב אם תטעמו ממנו פעם אחת ותדעו מגודל מתיקת טעמו, ואחר כך לא תוסיפו עוד לאכלו, כי עתה אשר עוד לא טעמתם ממנו ולא תדעו מגודל מתיקותו, אין בזה שום כבישת היצר, אבל אם הייתם טועמים ממנו מעט, וידעתם גודל מתיקותו, ובכ"ז תמנעו מלאכלו, אז רק אז יגדל שכרכם לפום צערכם, וזה מ"ש הנחש לחוה "והייתם כאלקים" פי' אם תרצו לעשות רצון אלקים ע"צ השלימות המעולה, אז "יודעי טוב ורע" פי' פעם אחת תאכלו ממנו ותתקרבו אליו, ואז תדעו החילוק שיש בינו לשאר האילנות אשר אינם נחשבים נגדו ובכ"ז תכבשו יצרכם ולא תוסיפו עוד לאכל ממנו, אז גדול שכרכם, אבל עתה באשר תתרחקו ממנו ולא ידעתם כלל מגודל טובו ומתיקותו, אין בזה שום גבורה במניעת האכילה, ועיין שם בארוכה איך בארתי כל הוכוח שהי' בינם ותשבע ענג גדול, וזה מה שאמר הקהלת "ופורץ גדר" פי' האיש שרוצה לפרוץ הסייגים וגדרים שגדרו חז"ל וב"ד שבכל דור "ישכנו נחש" באשר הדיעה הכוזבת הזאת נמשך עוד מן הנחש הקדמוני ולכן עונשו שימות ע"י נשיכת הנחש, וא"ש בזה מה שנתקשה רש"י ז"ל בטעם הדבר עיי"ש

ובזה היתה גם כוונת המן הרשע, באשר רצה להכשיל את ישראל בחטא כזה אשר יחויב כליה עליו, וידע היטב אשר בשביל עבירה פרטיית שיכשילם, לא יצא בזה הקצף מאתו ית' לכלותם ולהשמיד את כל היהודים, ולכן יגע ומצא איך להכשילם בחטא כללי, אשר כבר נגזר בעד חטא כזה מיתה נצחיית, והוא התבונן בחטא עץ הדעת אשר בעטיו נגזר מיתה על כל היקום אשר בעון פריצת הסייג והגדר נגזר העונש הנורא, ולכן התחכם גם הוא להכשילם בחטא הזה, ובמכוון היתה שימה מאתו שעל המשתה יהיו מאכלים ומשקאות כשרים, שלא יהיה בהם שום חשש איסור וגם המשמשים יהיו יהודים כשרים כמרדכי וסייעתו, ואף שמוזהרים אנחנו מצד הסייג והגדר שלא לישב במסבותיהם אפי' אם זה בתכלית ההכשר, באשר לא ימלט בסוף להלכד בפח העון, ואמנם ע"ז ידע היטב כי בנקל יהי' לפתותם ע"ז, שעוד למצוה יחשב אם ישבו במסבת מלכים ושרים ובכ"ז יתגברו על יצרם שלא להכשל בפת בגם וביין משתם, וכיון שיעברו הסייג והגדר, אז יהיו ראויים לעונש כלי', כאשר נגזר עליהם גם מראש עונש מיתה כלליית בשביל חטא זה, וזה מ"ש הגמרא הנ"ל, המן מן התורה מניין? פי' איה אפוא הוא בתורה יסוד להשערתו, אשר בשביל חטא כזה בנקל יהיה לפניו למצוא מבוקשו? ע"ז השיבו "המן העץ" פי' התבונן בחטא עץ הדעת אשר העונש היה כלליי לגזור מיתה על כל העולם, ומצא שהעונש לא היה רק בשביל פרצת הסייג והגדר ולכן התחכם גם הוא, להכשילם בחטא כזה, והדברים מובנים בעז"ה

וכן היה גם בגזרת ההשתחויה להמן, לא היתה הגזרה כ"א על שאר העמים, ולא על ישראל, באשר הם מוזהרים עפ"י הדין, שלא להשתחוות לע"ז, ואמנם באשר במשתה נכשלו בעון פריצת הגדרים, ובעבור עון זה נגזרה הגזרה, ומרדכי שידע את כל אשר נעשה למעלה, ידע שאופן התשובה כעת מוכרח להיות ג"כ באופן כזה, והוא שימסור נפשו ולא לעבור אפילו על סייג וגדר, ובזה יתקן עותתם הקודמת, ולכן בכוונה מיוחדה הכניס עצמו בסכנה למסור נפשו אפילו על דבר כזה שאין שירת הדין מחייבתו וכמו שנבאר, דהנה אחשורוש שרצה לעשות יקר וגדולה להמן שכולם יכרעו וישתחוו לו, משו"ה הלבישו צלם על לבו, ובראותם אותו כנס עם הצלם ממילא כולם מחויבים להשתחוות כי זהו מעיקרי עבודתם, ואמנם באשר היהודים מוזהרים ע"ז שלא להשתחוות לע"ז, וכוונתם היה שלא לאונסם על העברת הדת כמ"ש, ולכן היה כתוב מפורש בפקודה הזאת, אשר היהודים פטורים מהשתחויה הזאת, אכן המן הרשע, אשר גאוותו גדלה מאוד, ובכל עת אשר נכנס לשער המלך וכולם השתחוו לו, רק מרדכי ישב על מקומו,