מצח אהרן חלק א קעב

למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, והנה לבד קושיית המפרשים בזה, א) על אומרו "לא יכרע" בלשון עתיד, והול"ל "לא כרע", ב) על אומרו אח"כ כי הגיד להם אשר הוא יהודי, ובתשובת מרדכי לא נזכר מזה, ומקודם כאשר שאלו למרדכי מדוע אתה עובר, הול"ל דהגיד להם אשר הוא יהודי, אנכי מוסיף עוד בזה, אטו לא ידעו הטעם שאינו משתחוה, הא הי' לו להמן ע"ז על לבו כדברי חז"ל (מגילה) וא"כ באשר הוא יהודי מצווה ע"ז ליהרג ואל יעבור, וא"כ איך שייך לשאול ע"ז "מדוע"

ולכן נ"ל לפרש הענין בהיפך מן המובן הפשוט, אשר אחשורוש צוה בהדיא שכולם ישתחוו להמן, גם היהודים, דזה א"א שיגזור גזירה להעבירם מדתם, דזה לא הי' המטרה שלהם, לאונסם בכדי להעבירם על דתם, ואדרבה עיקר מחשבת אחשורוש והמן הי' להראות בפני העולם כאילו הם מקיימים הדת של כל אומה, ועי"ז ימצאו מקום אח"כ להכשילם שמעצמם יעברון על הדת בלא אונס, וכמו שמוכיח סדר המשתה כמ"ש לעשות כרצון איש ואיש, זה מרדכי והמן כמבואר (מגילה) ושניהם היו שמשים המשמשים בתוך הסעודה, המן שימש לעכו"ם, ומרדכי לישראלים, דאם המן הי' משמשם, היו נמנעים מלאכול ולשתות מחשש יי"נ ומאכ"א, הרי אדרבה הם לא חשבו להעביר על דת באונס, דמחמת זה לא יהיו ראוים לעונש חמור כ"כ, אם לא ימסרו נפשם, אלא דאצלם נחלט הדבר לקרב את היהודים בימינם, ולהשוות אותם כשאר האזרחים, ועי"ז יתערבו היהודים ביניהם וילמדו ממעשיהם, ומעט מעט יפרקו מעצמם את עול התורה וברצונם הטוב, ואז בנקל יהי' להמן לגזור עליהם הגזרות אשר בקש לאבדם דכיון שיפרקו את עול התורה, אז גוזרין גזירה ומתקיימת כדאיתא במדרש

ואוכל להבין בזה כוונת הגמרא (חולין) המן מן התורה מניין שנא' המן העץ, עי"ש. בביאור המקרא (קהלת) ופרץ גדר ישכנו נחש, דכבר בארתי בדרוש ב' לש"ש, אשר הנחש הקדמוני כאשר רצה להכשיל את חוה בחטא הנורא, ידע היטב אשר אם יאמר לה שתאכל מן העץ אשר ה' צוה לא לאכלו, וודאי שלא תשמע לו לעבור על צווי ה', ולכן התחכם להכשילה באופן כזה, דהנה חוה באשר שמעה מפי ה' שלא לאכול מפרי העץ, עשתה בזה כדין האמור, "נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב", ולבד שלא אכלה ממנו עוד היתה זהירה אפי' לגשת לאותו מקום אשר העץ עומד שם, והרחיקה עצמה בכמה סייגים שלא ליגע בו, והסייגים הללו הן המה היו בעזרתה שלא להכשל בחטא, כמו כל דיני התורה אשר רק בעזרת הסייגים וגדרים אשר גדרו חז"ל בעדנו להרחיקנו מן החטא, נוכל לקיימם, ואמנם בזה מצא השטן הוא הנחש מקום לטעון ולהפילה לשחת, ותחלת טענתו היתה, שאף כי אמר אלקים "לא תאכלו" פי' הן אף שזה אמת אשר הזהיר ה' מן העץ, אכן לא הזהיר כ"א על האכילה, ומדוע את מתייראה גם לגשת אליו, והלא ע"ז ליכא שום אזהרה וכמו שהורגלנו לשמוע גם כעת טענה זו מפי כמה אנשים, מה צורך לסייגים וגדרים שגדרו חז"ל, האם לא די באיסור שאסרה תורה בלבד? ועוד הוסיף הנחש בטענתו, "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" לומר, לבד שאין אסור להתקרב לחטא, עוד מצוה יתירה יש בזה, כי לפי הכלל שכלל התנא, "לפום צערא אגרא", ואיזהו גבור הכובש את יצרו, א"כ בוודאי כל מה שיוסיף האדם להגביר חיילים נגד יצרו המסיתו לחטוא ויכבשנו בכח גדול, לעומת זה יגדל שכרו ומעלתו ביותר, ואינו דומה כח הגבור אשר יטמין עצמו במחבואות ומבקש תחבולות איך להנצל מיד האויב לבל ישיגנו ולא יתראה עמו פנים, להגבור העומד מול אויביו ביד רמה ובכח גדול ינצחנו, וזה האיש אשר יירא לגשת אל יצרו הרע, להתאבק עמו ולנצחו, רק יחביא עצמו ממנו, ולא יקרב לעשות אפי' דברים המותרים פן יפגענו היצר הכי נוכל לדמותו לאיש אשר לא יבקש תחבולות רק יעמוד עצמו במקום סכנה להגדיל בזה כחו לעבודתו, לא יכין ולא יעשה גדר, ואך קרב יקרב אל העון