מצח אהרן חלק א קעא

השרים, פתח ואמר "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך גו''' וכדרך כל האסורים המצטדקים עצמם ומבקשים חסד מאת השופטים לקבל הסנגוריא שלהם, ובאם אתה בעצמך לא תמצא בדברי הסנגוריא שום זכות עלי, אז "והזכרתני אל פרעה" פי' שתביא דברי לפני המושל בעצמו, ובאיזה טענה אברר שנקי אנכי מן האשמה אשר העלילו עלי, הוא כן "כי גנב גנבתי מארץ העברים" והנולדים בארץ הזאת, אשר אוירה מחכים, וודאי שתפעול על יושביה להשרישם במדות טובות וישרות, ושיהיו גדורים מן הערוה, ובפרט בחטא חמור כזה, ומצב מקורי וודאי שאיננו עלול לחטא נורא כזה, אלא שתוכלו לחשוב אשר מחמת שזה כמה שנים אשר אנכי דר בארץ מצרים שהיא ערות הארץ, ובעלי תאוה וזנות הם, ואפשר אשר ישיבתי בארץ כזו גרם להשחית מדותי, ע"ז אמר "וגם פה" שהייתי עלול להשחת בכ"ז "לא עשיתי מאומה", כי עדיין בתומתי אנכי עומד, ולפי"ז האם נוכל לתאר בזה את אומץ לבבו של יוסף, וגודל בטחונו בד', אשר פעל בנפשו לחתות גחלים על ראש שופטיו, והכל בכדי שלא להסתיר שם היהדות ממנו ולברר האמת לכל, אשר עם הישראלי הוא עם ישר וזכאי

ואמנם בשכר זה שילם לו ה' כפעלו וכגמול ידיו, ונתוסף לו שתי שנים בבית האסורים, וזה הי' לטובה גדולה, דהנה ה' רצה שיקוים עליו "כי מבית האסורים יצא למלוך", ואמנם זה לא הי' באפשר לצאת לפעולה, רק עד שתגיע העת אשר נגזר להתחיל שנות השובע, ולזה הי' חסר עוד שתי שנים ואילו הי' יוצא תיכף מן האסורים, לא הי' יכול להתקיים "יצא למלוך" והקב"ה שחפץ בגדולתן של צדיקים, עכבהו עוד שתי שנים עד שיגיע העת המוכשרת, ואז יחלום פרעה, ויוסף יפתור את החלום ועי"ז עלה לגדולה, וכן מפורש במד"ר פ' מקץ, כי זה הי' לזכות, וז"ל, ולמה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום ע"כ, הרי מפורש דזה הי' לזכות. ולא זכה לזה, כי אם ע"י שתי פעמים "והזכרתני" שאמר, שבזה הראה מסירת נפש גדולה, וזה מ"ש המדרש הנצב בפתח הדרוש, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, להחניפם ולדבר עמהם טוב בכדי לבקש חסד מהם רק מסר נפשו בכדי לגלות האמת, ובזכות זה נתוסף לו שתי שנים בביה"א, כדי שיתגדל ויצא למלוך

וכן מ"ש המד"ר בפ' ואתחנן שהבאנו לעיל, דמשו"ה זכה להקבר באה"ק, משים שהודה בארצו, דהיא אמרה ראו הביא לנו איש עברי, והוא אמר כי גנב גנבתי גו' לא נתכוון בזה המדרש לומר שכולם ידעו שהוא עברי, רק בא לספר את מצב העברים בעת ההיא אשר רצתה להאמית העלילה ע"י שהוא עברי, ובכ"ז הודה שהוא עברי, אף שזה הי' יכול לגרום לו היזק, אמנם מרע"ה, אשר הוא עשה דבר טוב, והן אמרו, איש מצרי הצילנו, וא"כ הי' לו לתת מחאה ולגלות שהוא עברי, והוא לא עשה כן, משו"ה איבד זכותו מאה"ק, ולהיפך ביוסף אשר שילם לו ה' כפעלו, ואשרי כל חוסי בו: דרוש לא. (לפרשת זכור)

בני רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה, ובמרדכי ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם (אסתר ג') גדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו, ובמרדכי ויסר המלך טבעתו (אסתר ח'), מד"ר פ' וישב

ונקדים הכתובים (מג"א ג') וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו עבדי המלך