מצח אהרן חלק א קע

הוא ישיב אמרים לנו, באשר הוא כעת בעיר שרובה עכו"ם, ולשחוק יהי' בעיניהם, אם יראו אותו מצטיין במלבושיו והכל יסתכלו עליו בשבע עינים, לאמר שזה הוא יהודי אדוק, הרי נראה אשר מחמת שקשה בעיניו לסבול השחוק אשר ישחקו ממנו, מרוצה להסתיר ממנו תאר היהודי, ובאם נראה לפעמים, אשר אדם הולך בכרך אירופא גמור, בתארו ובמלבושיו ממש כמי שהולך בעירו הקטנה, ואף אם יודע שעל כל צעד וצעד יביטו עליו בשבע עינים, ובכ"ז איננו מתפעל כלל, ואינו חושש לזה מאומה, נכירהו בזה לאיש אמיץ הלב, אשר יהדותו חזקה כ"כ, עד שהוא מרוצה גם להיות לשחוק בשביל שם הזה, ואמנם הגע בעצמך דוגמא היותר גדולה, אדם אחד היושב בארץ שרובה עכו"ם, ונתפס בשביל עלילה גדולה, ומחמת זה הושם בכלא עד יחקר הדבר, ויודע בעצמו, אשר כל השופטים והשוטרים יחזיקו אותו לאינו יהודי, ועי"ז יחפשו עליו זכות בכל האפשר, ואמנם אם אך יתוודע להם האמת שהוא יהודי, אז יאמתו העלילה ויחרצו עליו משפט קשה, אם הי' שואל גם מאתנו, מה היינו אומרים לו, שבודאי לא יגלה להם שהוא יהודי, כי מה איכפת לו אם הם טועים בזה והלא גם עי"ז נצול משביה, ואמנם אם נראה שאיש הזה יאמר לנו, יהי מה, ואנכי לא אסתיר יהדותי ממני אף רגע, אף שגלוי זה יהי' לי לנזק גדול, כדאי לי גם לקבל היזק בשביל שם יהדותי. ואנכי רק על ה' אבטח שיתן חני בעיני השופטים להכיר האמת, אז נתפלא על גודל בטחונו ומסירת נפשו על היהדות, ובוא נא עמדי קורא יקר, ונצייר בדוגמא הזאת עוד מעלה אחת גבוה מזה, כגון אם התפוס הזה אשר אנו מדברים בו, הוא בארץ כזו אשר יושבי' מושחתים במדות מאוד, ועלולים לכל דבר רע, ורק שמשנאתם ליהודים יחזיקו הדבר בהיפך, עצמם לאנשים ישרי לב, ואת היהודים למושחתים וחשודים על כל הנבלות, והתפוס הזה, אף שידע שגלוי יהדותו יזיק לו הרבה, בכ"ז התחזק והודה בפה מלא שהוא יהודי, ואמנם באשר קודם פסק הדין, ינתן רשות להחוטא לדבר זכות על עצמו, התחיל גם הוא להמליץ על עצמו, בטענה הזאת, אדוני השופטים איך תוכלו להאמין עלי שנכשלתי בנבלה כזאת, הלא עברי אנכי, והעברים אינם חשודים לנבלות כאלו, ואמנם עתה אף שיושב אנכי זה כמה שנים בקרב אומות מורדי אור, והייתי יכול ללמוד מדרכיהם הרעים, בכ"ז גם פה לא עשיתי מאומה, ולא למדתי מדרכיהם הרעים, וודאי הדבר, שמענה הזאת תפליא כל אזן שומעת, ממסירת נפשו ובטחונו בד', לבד שלא הסתיר ממנו יהדותו עוד נתן חרב בידם להצית אש השנאה בקרב לב השופטים, במה שאמר שלא למד מדרכיהם הרעים, ובאם יבקש עוד, אשר אם אולי לא ימצא השופט היושב ראשונה במשפטו, את הטענה הזאת צודקת וכדאית להפך בזכותו, יענה זאת לפני המושל בעצמו, ובזה עוד יותר יצית השנאה גם בלב המושל ואין קץ למסירת נפש כזה, הן הוא יודע אשר בין עקרבים הוא יושב כמו באומות הקדמונים, אשר שנאתם עזה מאוד לישראל, ויחזיקו אותם לחשודים על כל הרעות הגדולות, ועצמם לטהורי לב, והאסור הזה הנצרך לרחמיהם וטובתם יחשוב ללמד זכות בזה שיהפך לגמרי, ולומר דברים כאלו, וודאי שאין ערך למסירת נפש כזה

ועתה בוא וראה אשר המסירת נפש הזאת ממש כצורתו וכהווייתו עשה יוסף הצדיק, הן אנחנו הזכרנו את מצב העברים בארץ הזאת, אשר החזיקום לחשודים על כל הנבלות, ואשת פוטיפר כאשר רצתה להאמין דברי' על יוסף אמרה לכל שהוא "עברי" ועצמם החזיקו לישרי וטובי הלב, כמו שנראה מספור של בנות יתרו על משה, ואמנם פה בבית האסורים לא ידע שום איש, אשר הוא מארץ העברים, כי באשר תחלת ביאתו למצרים הי' ע"י המדינים, ואח"כ נתגדל במצרים, החזיקוהו כולם שמסתמא גם הוא מצרי, וא"כ יותר טוב הי' ליוסף שלא לגלות שהוא עברי, כי ע"י שיגלה זה, וודאי שר בית הסהר יאמת האשמה אשר בעבורה הובא לבית הסהר, ואמנם הבט וראה את נוסח המליצה, אשר יוסף הצטדק בזה לפני