מצח אהרן חלק א קסז

שהוא המעלה של "חיי" וגם ורב שיהיו ימי שניו, היינו שכל ימיו יחי' בעושר וגדולה, כי מלת "רב" פירושו על רוב גדולה, וכמ"ש רב עוד יוסף חי, ואף שיהיו לו להאדם כל אלו ההצלחות כולם, אכן אם "נפשו לא תשבע מן הטוב" פי' מרוב הטוב והעושר שיתן לו ה' לא נהנה מזה רק הגוף, ונפשו לא קיבל שום הנאה מזה, שמכל הטוב אשר ברכו ה' לא נתן מזה לצדקה שהוא מזון הנפש, וכל הטוב פיזר רק להנאת גופו, על איש כזה אמרתי "טוב ממנו הנפל" כי אף שגם הנפל וגם הקמצן הזה לא יעמדו שניהם בתחה"מ, הנפל אין אשמתו תלויה בו, אכן זה הקמצן אשר ביכולתו היה להשביע גם נפשו בטוב ההוא, והוא בעצמו איבד טוב שכר הרוחניי הנפלא הזה, לכן וודאי טוב ממנו הנפל, זו היא המעלה השנית בנותני צדקה

המעלה השלישית בנותני צדקה שגם מצות "תשובה" תלוי בזה, דהנה בס' ערבי נחל (דרוש לר"ח אלול סוף פ' ראה) האריך לבאר הטעם עפ"י קבלה שמהני התשובה דוקא בישראל ולא בעו"ג, כמבואר בגמ' יומא, כי ישראל מחמת שנקראים בנים למקום משו"ה מלאכי הזעם לא יקחו אותו תחת רשותם תיכף משיחטא באשר נושאין פנים לבני עליון, אבל בעו"ג משו"ה לא מהני תשובה, כי תיכף כשיחטא נמסר לידי המשחיתים ואין פנאי עוד לשוב עיי"ש, ולפי"ז אפשר לומר דבעת שישראל אינם נותנים צדקה כפי האופן הנ"ל, שאז מכונים הם בבחינת "עבדים" ג"כ לא מהני התשובה מטעם זה גופא, ואפשר להמליץ בזה כוונת "הפייטן" ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין רוע הגזירה דהאיש שאינו נותן צדקה שאז הוא בבחי' עבד אף אם יצום ויתפלל ויבכה בתשובה, לא יוכל להועיל מאומה באשר כבר נמסר לידי המשחיתים רח"ל, רק מי שנותן צדקה מן המעט שיש לו שאז הוא בבחי' בן שאינו נמסר מהר ויש פנאי לתשובה, וז"ש ותשובה ותפלה, אימתי מהני התשובה והתפלה "וצדקה" באם שיש לזה ג"כ צדקה אז יעבירו רוע הגזירה אבל בלא צדקה לא תועיל התשובה, ובזה יובן ג"כ מ"ש הס"מ כי שנאת חנם ופרוד הדיעות מעכב התשובה ואסמכוה אקרא, חלק לבם עתה יאשמו, פי' דבזמן שחלק לבם, אפי' כשהוא עתה שהוא לשון תשובה כמ"ש רז"ל ע"פ ועתה ישראל ג"כ יאשמו עיין זה בשל"ה, והטעם הוא כמ"ש, דעיקר שנאת חנם לא בא רק מחמת שלא נחשוב זה את זה כאחים בני אב אחד, כי אילו היינו מחזיקים זא"ז כבנים למקום, וכולנו כאחים איש לרעהו אין מקום לשום שנאה וכמאה"כ, "הלא אל אחד בראנו ואב אחד לכולנו מדוע נבגוד איש באחיו" ואחרי שמתקוטטים איש עם רעהו מראים בעצמם שאינם בבחינת בנים ואחים זל"ז, לכן ישלם להם כמדתם שתשובתם אינה מקובלת, מכ"מ

היוצא מכל דברינו כי בשכר צדקה המעולה היינו לפרוס את לחמו ממש לדל יזכה האדם לדברים אלו: א) שתשובתו מקובלת לרצון, ב) יזכה לעמוד בתחה"מ ועצמותיו יחלצו מן העפר, לעמוד וליהנות מזיו שכינתו ית', ג) מקרבת הגאולה שהיא הרפואה הכלליית להצלחת האומה בגוף ונפש, ועתה התבונן היטב במקראות הנצבים בפתח דרושנו, איך יתורצו כל הדקדוקים וזה פירושם, "הלכוף כאגמון ראשו" פי' אפי' אם יכוף ראשו כאגמון, ברוב ענוייו, ושק ואפר יציע, אבל "האם לזה תקרא צום ויום רצון לד'"? לא כן, כי תשובה כזאת בענויים וצומות לבד לא יעלה לרצון לפני ד', רק "הלא זה צום אבחרהו" וזהו התשובה האמיתיית, פתח חרצובות רשע וגו', הלא פרוס לרעב לחמך גו' כי תראה ערום וכסיתו רק "ומבשרך לא תתעלם" פי' שרק מבשרך לא תקח הכתונת ולתתה לעני אבל כשיהיה לך כתונת אחרת זולת מה שעל בשרך תתננה לעני, ואם תעשה כן, תראה בעצמך שתחזיקו זא"ז בגדר "בנים" כי לעבד אינך מחויב לתת צדקה מעולה כזאת, ולכן ישלם לך ה' כפעלך להחזיק אתכם בבחינת בנים ותשובתכם תעלה לרצון, ורק זה הוא "יום רצון לד'", ואם תעשה צדקה כזאת אז "יבקע כשחר אורך" פי' כי עד עתה היה לך חשך גדול