מצח אהרן חלק א קסד

שלזה יתן הון רב, ולזה אפי' פרוטה אין לו, וע"כ שחלקו הוא אצלך, וממילא לא מתנת חנם, אתה נותן לו, כי הקב"ה ימציא לפני כל עשיר, אותן העניים שיש להם חלק במעותיו, וכמ"ש החו"ה על טעם התקנה מחז"ל, לגוזל את הרבים ואינו יודע למי להשיב, שיעשה צרכי רבים, דהקב"ה יסבב אח"כ, אשר אותן האנשים אשר גזל מהם, יהנו הם או בניהם מתקון הזה כפי שווי הגזילה, וה"נ דכוותיה, שעניים אלו אשר יזמין ה' לפני העשיר, זהו הסימן אשר יש להם החלק באותו עשיר ושלהם הוא נותן, ומשו"ה אל ירע עיניו בתתו להם, ולהכי "פתוח תפתח" שתתן ותחזור ותתן והטעם שהוא "לאחיך" ובע"כ שלאלו העניים המזדמנים לפניך יש להם חלק במעותיך

ובדברינו נבין הטעם מה שראיתי לאחד מן המחברים הישנים שכתב אשר עיקר מצות צדקה אין שעור לדבר, רק כל זמן שיזדמן לפניו עניים מחויב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ורק אם אין לו לבעה"ב כ"א ככר אחד, חלוק אחד מה שצריך לו לעצמו, בזה אינו מחויב לתת הככר או החלוק להעני והוא יחזור על הפתחים, דאמרינן חייך קודמין לחיי חבירך, אבל אם יש לו מותר אף מעט ממה שצריך לו לעצמו על פעם הזאת, מחויב לתת לעניים, ואסמיך זה אקרא, הלא פרוס לרעב "לחמך" מה שהוצרך לפניך, מחויב אתה לפרסו ולחלקו עם העני, אף שעניים מרודים תביא בית' פי' שעי"ז תביא ביתך לעניות שגם להם לא יהיה אח"כ מה לאכול, מ"מ כיון שיש לפניך מותר מן הסעודה הנצרך לך כעת, מחויב אתה לתת המותר להרעב, והחיוב של "כי תראה ערום וכסיתו", הוא רק "ומבשרך לא תתעלם" פי' רק החלוק אשר על בשרך, אינך מחויב להפשיטה ממך ולהלבישה לעני, אבל אם יש לך עוד חלוק מונח בתיבה מחויב אתה להלבישה לעני, וכל הרואה דברים כאלו ישתומם, דהא להדיא תניא (כתובות ד"נ) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, וגם מאוד הזהירו חז"ל שלא יביא עצמו לידי עניות מקרא דלא יהיה בך אביון, ולפמ"ש דחיוב נתינת צדקה כדרך אב לבנו, לא נתפלא אפוא על דבריו, דזהו ג"כ מדרך האב כשיש לו שני בנים, ואין לו כ"א מזון שתי סעודות, לא יתן כל הככר לאחד, שהוא יאכל שתי סעודות, והשני לא יהיה לו מאומה, ובוודאי יחלק המזון לשניהם בשוה, א"כ אחרי שגם אנו כולנו בנים למקום, משו"ה שורת היושר תחייב כי באם יש לאחד מזון שתי סעודות, או שני לבושים ונזדמן לפניו עני שאין לו מה לאכול וללבוש, דיתן סעודה אחת להעני, דבזה נמי אמדינן דעת האב, וחלק העני הוא בוודאי אצלו וכנ"ל, והא דאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מיירי דוקא כשמבזבז מרצונו, בשעה שאין עומדים לפניו עניים רעבים וערומים, אבל אם ה' הקרה לפניו עניים הצועקים ללחם וערומים בלי לבוש, מחויב ליתן להם כל מה שיש לו, כי אחרי שהקרה ה' לפניו זה הסימן אשר חלקם מונח אצלו, ומדינא מחויב ליתן כל מה שיש לו וכמ"ש

ולפמ"ש יתורץ לנו קושי' עצומה (ב"ב ד"ח) "שאל טרנוסרופוס את ר"ע אם אלוקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן? א"ל כדי שנצול מדינה של גיהנם, א"ל אדרבה זו מחייבתן לגיהנם משל למלך שכעס על עבדו וצוה שלא להאכילו, ומי שיאכילו לא כועס עליו, ואתם נקראתם עבדים למקום, א"ל משל למלך שכעס על בנו וצוה שלא להאכילו ובא אחד ומאכילו לא דורון הוא משגר לו ואנחנו נקראים בנים למקום" ע"כ, ונלמוד מן הווכוח הזה, כי החיוב של צדקה הוא דווקא בשעה שנקראים בנים, אבל בשעה שנקראין עבדים, עוד איסור יש לתת צדקה, וכזה מצינו (ב"ק טו) דהנותן צדקה לעני שאינו הגון אינו מקבל שכר, ולכאורה אינו מובן, דהא מחויבים אנו לרחם על כל הברואים ולפרנס כל הבע"ח וכמ"ש שם (ב"ב ח') גבי רבי דפתח אוצרות כו' אבל ע"ה אל יכנסו דחק יונתן בן עמרם כו' אמר פרנסני ככלב וכעורב עמד ופרנסו עיי"ש, הרי להדיא שאפי' לע"ה מפרנסין, ולא יגרע עני שאינו הגון מכלב ועורב? ולדברינו דלעיל, דמ"ע של צדקה