מצח אהרן חלק א קסג

מלילה, ג) היא המיתה כי בא השמש של החיים באותה שעה, וכמ"ש בקהלת י"ב עד אשר לא תחשך השמש, וז"ש ג' משמרות הוי הלילה, כלומר בשלש בחינות הושאל שם לילה, הא' "חמור נוער" כשהאדם דומה בהנהגתו לחמור שהוא נוטה רק אחרי תאוות חומריות כמו החמור שאינו יודע כ"א אבוס בעליו, הב' "כלבים צועקים", הם אומות הקדמונים שהיו מגנים את ישראל, ונובחים עליהם ככלבים וכמ"ש והכלבים עזי נפש, והג' "תינוק יונק משדי אמו", הוא הגוף בעת גבורתו כשחוזר לינק משדי אמו, היא האדמה אם כל חי, ממנה לוקח, ואשה מספרת עם בעלה, הוא הרוח אשר תשוב לאלקים לתת דין וחשבון ממפעליו, וכל אלו הדברים מכונים בשם לילה ע"כ

וע"ז בא ר"י בר שמואל להודיענו כי כל אלו הג' בחינות מקור אחד לכולמו, והסבה הגורמת לשלשתן הוא רק דבר אחד והוא הגלות, אשר מאתו יתפרדו והיו לג' ראשי בחינות הללו, דאם לא היינו נגלים מארצנו להתערב בגוים, היינו אוחזין מעשה אבותינו, מעשה אברהם יצחק ויעקב, כי קרובה טבע הבן להיות כטבע האב, וע"י שנתערבנו בגוים למדנו מעשיהם, להשליך כל דבר טוב ומועיל לנפש, ולרדוף רק אחרי תאוות חומריות וכמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, א"כ אפוא בחינה הראשונה "חמור נוער" אינה באה כ"א מפאת הגלות, ומזה נמשך ג"כ סבה שניה של "כלבים צועקים" כי בשביל שסרנו מדרך ה' להדמות להאומות ולעשות כמעשיהם, הקב"ה מה עושה, ישסה עלינו את הכלבים וכמ"ש במד"ר (פ' שמות) "כיון שפסקו מלמול אמרו נהיה כמצרים מיד ויקם מלך חדש" הרי דעיקר הסבה, שעמד מלך חדש במצרים לרדות את בנ"י בפרך, הוא מחמת שעשו כמעשה מצרים, וכן בחינה השלישית שהוא אימת יוה"ד לאחר מיתה, נמשך ג"כ מבחינה הראשונה, דאילו היינו הולכים בדרך הישר, לא היה גדול פחד יוה"ד כ"כ, רק מחמת שנרדוף אחר תאוות לבבנו כמו החמור, מזה יהיה פחד יוה"ד גדול מאוד, ואחרי שבברייתא הנזכרת מודיע אותנו רבי אליעזר, כל הבחינות המשולים ללילה, ע"ז בא ר"י בר שמואל לרמז אותנו סבה הראשיית, כי כאשר הקב"ה רואה את השלש משמרות אלו, יושב וצועק, אוי לבנים שגלו כו', כי זהו עיקר הסבה והגורם לבחינות אלו, ונתכוון בזה להודיענו הסבה העיקריית בכדי שנדע במה לרפאותם, דכ"ז שלא נסיר הסבה הראשיית, לא תועיל אף אם נרפא ענף אחד מן המחלות, אחרי שהמחלה הכלליית עוד קיימת

והנה כפי אשר יורינו חז"ל, הסגולה אשר תועיל לקרב ביאת הגואל, היא הצדקה וכמ"ש (תענית) "גדולה צדקה שמקרבת הגאולה כמ"ש שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא" ובטעם הדבר נ"ל ע"ד החדוד, דהמפרשים דקדקו על מלת "אחיך" הנזכר תמיד במצות הצדקה, כגון כי ימוך "אחיך" פתוח תפתח לאחיך, ופירשו עפמשארז"ל (ב"ב דף קל"א) "הכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס" והטעם משום דאין זה מדרך אב ישר לתת כל נכסיו לבן אחד, ושאר הבנים לא יטלו מאומה, ולהכי אמדינן דעת האב, שודאי רוצה הוא ליתן לכולם בשוה, רק להכי כתב על שם בנו זה, מפני שיודע טבע בניו, אשר אם אך יתן המעות לידם, אז ילכו בשרירות לבם, ויאבדו העושר בענין רע, להכי מסר כל נכסיו ליד אחד מהם. בכדי שהוא יהיה האפוטרופוס, והכל ייראו ממנו וישמעו לכל אשר יצוום, וגם יכבדוהו כי הם חושבים אשר משלו הוא נותן, והכי נמי גבן, הלא כלנו בנים למקום, ואיך יעשה ככה בעולמו, לאחד יתן הון עצום, ולשני אפילו מזון סעודה אין לו? ובע"כ שלא נתן להעשיר את חלקו שיהיה לו לבדו, רק משום שידע ית' אשר לאדם הזה אם יתן מעות בידו לא יתנהג כשורה, והעושר יהא שמור לרעתו משו"ה לא נתן חלקו לידו, רק מעות של זה הפקיד ביד העשיר, שיהיה אפוטרופוס על חלקו, ועי"ז יהיו נכנעים למשמעת העשיר לעשות ככל אשר יצוום, ולזה דקדק הכתוב להזכיר מלת "אחיך" לרמז לנו, שהמקבל הצדקה אחינו הוא, וא"כ שנינו בנים למקום, והיתכן