מצח אהרן חלק א קסא

מהם, וביותר תהי' הפלא על יוסף, הלא בידו ניתן העז והממשלה, והוא היה המשנה למלך, ובכ"ז הוא עצמו חשב תמיד להגאל ממצרים וקרא עוד שמו ע"ז, יוסף ה' שנית ידו לגאלנו, ולדעתי זהו פי' המקרא בריש פ' שמות, ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה גו' ראובן שמעון גו' ויוסף היה במצרים, אשר אינו מובן כלל חדא מה הוצרך עוד להזכיר שמותיהם אחרי שכמה פעמים נזכרו א ועוד באומרו "ויוסף היה במצרים" האם אין מפורסם עדיין שהיה במצרים ולדברינו בא הכתוב להורות התמיה העצומה: ואלה שמות בנ"י "הבאים מצרימה", פי' גם כשבאים למצרים ששם אסור הי' לדבר מן הגאולה, בכל זה היה להם השמות הללו ע"ש הגאולה, וביותר תגדל הרבותא מזה שגם "ויוסף היה במצרים" שהוא עצמו היה המושל, ובכ"ז היה נקרא בשמו המורה על הגאולה, ולא שינה שמו אפילו בעת שהושם עטרת המלוכה בראשו, וע"י שלא שינו שמותיהם הראו בזה בטחון חזק בד', וזה גרם להם שבאמת נגאלו וכמ"ש, שאין דבר העומד מפני רצון כביר, וזה מה שר"ל בחלוקה הראשונה, שלא שינו שמם ולשונם

והחלוקה השני' "שהי' גדורים מן הערוה", דהנה בפ' עריות נאמר באחרי מות ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה, ובמכילתא שם, ותקיא הארץ את יושביה כאדם שמקיא את מזונו, כי יען שהארץ הקדושה מקבלת טומאה מדברים המזוהמים כמו עריות, וכמו שהאדם מקיא את מזונו הבלתי נאות לטבעו, כן תקיא הארץ את האנשים המזוהמים בחטא העריות הבלתי נאות לרום קדושתה ורוחניותה, הרי נלמוד לדעת שאה"ק אסטניסה היא כ"כ שאין יכולה לגדל בתוכה אנשים מגואלים בזוהמת הערוה, ואם היו בני ישראל במצרים מגואלים בחטא הזה, אז אפילו אם היו ראוים להגאל, בכ"ז לארץ הקדושה לא היה יכולת להביאם ורק כיון שהיו גדורים מן הערוה משו"ה היו ראוים גם לבוא לאה"ק

החלוקה השלישית "שלא היה ביניהם לה"ר" הוצרך לשים לב אל המד"ר פ' שמות: משה רבינו היה יושב ומשתומם מפני מה נשתעבדו אלו יותר משאר אומות כיון שראה שהגידו לפרעה אמר דלטוריא יש ביניהם אכן נודע הדבר ע"כ, ולדעתי לא החטא של לה"ר גרם לשיעבודם אלא המעשה בעצמו, דכלל גדול כללו לנו חז"ל דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור, דאם יהיו כמה ראשים ומנהיגים, לא לבד שלא יועיל אלא אדרבא זו היא הריסתם ואפיסתם, ואוי לו לבית שכולם ראשים, ולכן כל עם הרוצה להיות לגוי עומד בפני עצמו, בע"כ שצריך להיות מחונך ומלומד לקבל מרות ואדנות מאת מנהיגיו, ואם לא יוכלון לקבל מרות, ועל כל פקודת המנהיג יאמר לו מי שמך לשר ושופט, א"א לגוי כזה להתקיים בשלטון עצמו, ובע"כ שיהא משועבד ת"י אחרים, וזה שמתחלה תמה מרע"ה "מפני מה נשתעבדו אלו יותר משאר אומות" והלא עם חכם ונבון הוא, אטו לא נמצא בתוכם מי שהוא ראוי להיות שוטר וקצין? כיון ששמע הטענה "מי שמך לאיש גו'" אמר אכן נודע הדבר, דכיון שלא יוכלו לקבל מרות, עד שהגידו זל"ז ועד שנשמע גם בבית פרעה, להכי אמר "דלטוריא יש ביניהן" אכן נודע כי אין ראוים להיות גוי בפ"ע, וכן בית שני לא נחרב כ"א מפני שנאת חנם כמשארז"ל, שנאמר עליהם "ירהבו הנער בזקן" ולא יכלו לקבל מרות כי תמיד היו הבריוני מחרחרים ריבות על הפרושים המנהיגים, ואמנם אחרי שבסוף ימיהם במצרים חזרו מזה ונתחנכו לחיות בשלום ואחדות שלא הלשינו זע"ז להכי ראוים הן להיות אדונים בביתם ולהכי נגאלו וניתן להם שלטון בית, ונתבאר בעז"ה המדרש בטעמו על כל אחד מהדברים שחשב

ומעתה אחי ב"י גם הציונים גם בעלי דינם, לכו נא ונוכחה עמכם יחד הן בעיקרי הטענות והסכסוכים שיש לכם זע"ז לא אכניס ראשי, ורק על הטענה היחידית שאתם מתוכחים זה עם זה, הציונים אומרים שמהראוי והנכון לשאת הדגל הצוניי ברמה, ובעלי דינם טוענים שסכנה כרוכה בזה, ולכן טוב טוב שלא להזכיר מזה פן יבולע לנו חלילה, ע"ז אני אומר כי במחילה