מצח אהרן חלק א קנז
metzach Aharon part 1 157 · מצח אהרן חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →במד"ר על מקומו, ויראה שלא יהרג, ויצר שלא יהרוג, הרי מפורש שגם ע"ז היה מצטער שלא יהרוג את אחרים, כי זהו נגד טבעו ומזגו היפה, ומחמת זה היה רצונו חזק לעשות שלום עם עשו, אמנם מי כהחכם, זה יעקב אבינו, אשר ידע מראש, כי אם ישלח לעשו לבקש שלום, מטעם אשר לבבו הטהור לא יכול לראות בשפוך דם, וודאי הדבר הזה מלבד שלא יועיל להגדיל בזה את ערך מעלת יעקב, כי אדרבה עוד יקטין ערכו בזה, לומר עליו שמתהלל במתת שקר, באשר עשו יחשוב בלבבו, כי לא מאהבת השלום ידבר יעקב, ורק מיראה שלא ינוצח במלחמתו עמו, כי מסגולות הנצרכים לנצח במלחמה, או שיהיה גבור גדול מלומד מלחמה, או שיהיה בעל זכות, ואז אפשר משמיא קא זכו להפיל את אויביו לפניו, ועשו יחשוב בלבבו כי שתי אלו הסגולות יחסרון ליעקב, אם בגבורה, הלא הוא איש ציד מעורו, וידיו מלומדות לאחוז חנית וקשת, ויעקב הוא להיפך, יושב אהל, אשר מימיו לא ראה גם צורת החנית, ואם בזכות, גם בזה יתרון הכשר אצלו, מליעקב אחיו, כי יעקב אף שהיה איש תם יושב אהל, אימתי היה כן בשעה שישב באהלי שם ועבר, אז היה גם איש תם, אבל כעת אחרי ששהה כעשרים שנה בבית לבן הארמי, וכפי הטבע אשר בלבות בני האדם ללמוד ממעשי חבירו, וודאי שגם הוא למד דרכי לבן, ואף אם אמנם שגם הוא עשו ידע בנפשו שגם הוא אינו צדיק, מ"מ לכה"פ בשתי מצות הוא אדוק, והיא ישיבת ארץ ישראל, וכיבוד אב, וליעקב גם שתי אלו המצות יחסרון, ולכן באשר הן בגבורה והן בזכות, יתרון הכשר לו על אחיו יעקב, משו"ה ירא יעקב לצאת עמו לקרב, כן הבין יעקב שעשו חושב כזה, ובאם ישלח לו שמבקש שלום מטוב הלב, יגרה בזה השנאה ויאמר עליו שמתהלל עוד במה שאין בו, ולכן וודאי היה הדבר בעיני יעקב אשר באופן כזה לא יפיק חן ורצון בעיני אחיו, ולכן התחכם יעקב לשלוח אליו דברים קשים כגידים, ולהוכיח אותו אשר לא כאשר יחשוב, כן הוא, ואיננו מתיירא ממנו כלל, כי להיפך הוא, אשר הן בגבורה, והן בזכות, תקיף הוא יותר ממנו, ובכ"ז לא ירצה לעשות מלחמה, מזה ישפוט מישרים, כי רק טוב לבבו יבקש שלום
ולכן שלח לאמר לעשו כדברים האלו, על החשש האחד, אשר תחשוש כי אתה בוודאי תהיה המנצח מצד גבורתך, תדע "שעם לבן גרתי" שהוא רבהון דרמאי וגם אותו נצחתי ולא יראתי ממנו, ואותך על אחת כמה וכמה, וכן מפורש במד"ר ע"פ זה, עם לבן שהוא רבהון דרמאי יהיבנא יתיה בחפתי (נתתיו בבית ידי) לההוא גברא עאכו"כ, וגם במלת "גרתי" רמז לו תשובה ע"ז שיחשוב, כי ע"י ישיבתו בבית לבן אבד זכותו וצדקתו, לכן אמר, עם לבן, פי' אף שהייתי בבית לבן, בכ"ז "גרתי" פי' תרי"ג מצות שמרתי כפרש"י ז"ל, ובכן מעתה יש לי גם זכות וגם אמץ הלב וגבורה, ובכ"ז לא סמכתי על זכות שלי לחוד, רק "ואחר עד עתה" פי' שמשו"ה אחרתי עד עתה, עד ויהי לי שור' שהוא יוסף, והוא שטנו של עשו כמאחז"ל, אין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, וגם "וחמור שהוא יששכר, שהוא כח התורה, וכבר הבטיח אבינו, כי בזמן שקול יעקב זה קול התורה נשמע בבכ"נ ובב"מ אין ידי עשו שולטות, וכ"ז שלא נולדו לי יששכר ויוסף לא סמכתי על זכותי וגבורתי לחוד, לצאת עמך למלחמה, אבל עתה שכבר נולדו שני הבנים, שהוא כח התורה, וגם שטנו של עשו, א"כ הלא מעצמך תבין שאינני ירא ממך כלל, "ואשלחה להגיד לאדוני", פי' הלא תתפלא עלי כי אנכי רוצה לבקש שלום ממך, וא"כ למה זה אשלח להגיד לך דברים קשים כאלו, להראותך שאנכי התקיף ואינני ירא ממך, ואמנם עיקר מטרתי, בזה שאשלח להגיד לך דברים קשים, הוא בכדי "למצוא חן בעיני אדוני" כי עי"ז גופא אמצא חן בעיניך, אחרי ראותך שאינני ירא מפניך, ובכ"ז אתאמץ לעשות שלום, בין תבין כי רק מאהבת האדם ומנועם המדות, נמנע אנכי מבוא בדמים. ולא מיראה.