מצח אהרן חלק א קנו

ומתורץ לדברינו, מה שלא נזכרה שום ברכה בכתוב אצל שמעון ולוי, הלא לכל הבנים בירך לכ"א בברכה מיוחדת, ואצלם לא נזכר שום ברכה, ולפמ"ש זהו גופא הברכה היותר גדולה

התבוננו אחי! ברעיון הזה, הן שמעון ולוי יצאו להרוג את אנשי שכם, בכדי לתקן בזה תקנה גדולה, לעשות סייג ולגדור גדר לפרוש מן העריות, והיה בזה צורך מצוה ולא מלחמת הרשות היתה כ"א מלחמת מצוה, ובכ"ז כמה גינה יעקב אבינו את פעולתם הזאת, עד שקילל כעסם, ומזה נראה כי מדרך השלמים האמיתיים, שאפי' בכדי לתקן תקנות נחוצות, אין ראוי לשפוך דם, ומעתה מה מאוד עלינו לחבב את רעיון קסרנו האדיר ירו"ה, אשר יאחוז מעשי אבותינו בידו לרומם עמוד השלום, למנוע מבוא בדמים אפי' לצורך המדינה, ואף גם העמים כל יושבי אירופא הנאורה יחבבו מאוד את הרעיון הנשגב וכולם יענדו עטרות של תהלה לראש המוליד ומחולל את הרעיון הזה, בכ"ז לנו עם הישראלי, מה יקרו מאוד עוד ביתרון חביבות, פעולות הנהגה הטהורה הזאת, באשר יעקב אבינו ראש שבטי ישראל אחז גם כן בדרך הזה, ועתה חזר לתחייה רגש הטהור של ראש אומתנו, ע"י איש טהור לב, הוא מושלנו יר"ה

בא נא עמדי קורא אהוב למקום אחר, ואחוך גם שם כמה גדולה היתה מדת השלום בלב יעקב אבינו ע"ה, והוא בפרשת וישלח, כאשר שלח יעקב מלאכים לקראת עשו שם בפיהם לאמר כדברים האלה "כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגומר ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" והנה באשר מטרת הדברים האלו היה בכדי למצוא חן בעיני עשו, מסתמא היו ראויים להפיק חן, ולכאורה אינו מובן כלל איזה הפקת חן ורצון יוכל להשיג ע"י הדברים הללו, הלא אדרבה המאמר "ויהי לי שור גו'" ראוי עוד להגדיל מדורת השנאה ביותר, כי מזה ניכר שנתקיימו צלו ברכות יצחק, וזה היה עיקר השנאה, וכמ"ש בפ' תולדות, וישטום עשו את יעקב על הברכה גו', כן כל המאמר הזה לא נמצא בו לכאורה שום דבר שיהא ראוי עי"ז למצוא חן, וביתר קשה תיבות "להגיד לאדוני למצוא חן" כי מי שירצה להפיק חן מאת רעהו בתחנונים ידבר ובאמרי נועם ונחת, ולא בדברים קשים כגידים הבוטים כמדקרות חרב, ואם כן הכי הול"ל "לאמר" לאדוני, "אמירה" בנחת היא, ולא "להגיד" שמשמע דברים קשים כגידים

ואמנם כאשר נתבונן נראה שבחכמה רבה שלח לו לאמר הדברים האלו, אשר באמת הם קשים כגידים, דהנה כלל גדול כלל החכם, אשר ההכרח לא ישובח גו'" ומתי תשובח פעולה טובה, כשהיא באה מנדבת הלב, ולא מאיזה הכרח, אשר הכריחהו לעשות טוב, וכגון שר גדול אשר יש לו כמה עבדים העומדים לשרתו, והשר ייטיב עמהם תמיד, ותחנונים ידבר עמהם, אז יהולל ויפואר מזג השר, באשר בכחו היה יכול לילך אתם בקרי אחרי שעבדיו קנין כספו הם, ויכול לעשות בהם כרצונו באין מפריע, ובאם הוא ייטיב עמהם, ניכר מזה טוב לבב השר, ולכן ישובח על זה, משא"כ עני המחזיר על הפתחים, אף שגם הוא ידבר תחנונים בעמדו אצל הפתח לבקש נדבתו, מ"מ מעולם לא שמענו שיהולל העני הזה על טוב מזגו, בזה שידבר תחנונים, באשר כי הוא מוכרח לזה, ואין לנו שום אות על טוב לבבו, אשר הוא יגרום לו לדבר בשפה רכה ונעימה, ולכן לא יהולל ולא ישובח, והנה כבר כתבנו למעלה, כי לב טוב של האי סבא קדישא אבינו יעקב, לא היה יכול לראות בשפוך דם ארצה אפילו ע"י אחרים, ומה גם ע"י עצמו, ולכן כאשר שמע כעת שאחיו יצא למלחמה לקראתו, נתעצב מאוד אל לבו, כי בזה לא ימלט משפוך דם אדם כמים, ובאם הוא יהיה המנוצח, וודאי לא טוב, אלא אפי' אם הוא יהיה המנצח לעשו, מ"מ ע"י נצחונו הזה כמה וכמה נפשות יאבדו מן העולם בלא עתם, ועל שני האופנים רע ליעקב מאוד לצאת למלחמה, וכמ"ש ויירא ויצר, ומפורש