מצח אהרן חלק א קנד

גדול מאוד, וממנו נתבונן אמתת המקרא הנ"ל, כי הצעתו עשה רושם גדול ועצום מסוף העולם עד סופו, וזכר פעולתו יכתב בזכרון, הרבה יותר ממושל בגבורתו

ולדרכנו נבאר הכתובים בפ' ויחי שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי אז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" דיעקב אבינו אשר הי' מושל בארץ כנען, גינה בזה מאוד לאדם המושל בגבורתו, וימהר לשפוך דם אפי' בעת הצורך, ובעת שהצדק עמו, והנה בכל השנים עשר בני יעקב, לא מצינו בהם שיהיה ביניהם מדת האהבה והאחוה גדולה כל כך, כמו שהי' בין שמעון ולוי, כי בין שני אחים הללו מצינו אשר האחוה גדולה ביניהם מאוד, כמו שמצינו במעשה דשכם, ויבואו שמעון ולוי אחי דינה גו', שרק אלו השנים היו בעצה אחת ונכתבו תמיד בתאר האחוה, וכן במעשה דיוסף, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות גו', היה זה שמעון ולוי, כמו שמוכיח בילקוט שמעוני בפ' ויחי, ואף שמדת האהבה והאחוה הוא דבר יקר מאוד, אכן זהו רק באנשים צדיקים אשר ע"י האחוה וקירוב הדיעות, יכולים להשתתף ולעשות מצות הרבה יותר ממה שבכח אחד לעשות, אבל ברשעים, טוב יותר הפרידה כי אם יהיו בעצה אחת ירבו רשעתם, וכן ארז"ל כנוסן של צדיקים טוב להם וטוב לעולם פזורן של רשעים נאה להם ולעולם

והנה יעקב אבינו כאשר התבונן על כל דרכי בניו ורצה להעיר למוסר אזנם שיתקן כל אחד דרכיו מצא גם מגרעת במדה הטובה והמצוינה, אשר היתה בין שמעון ולוי שהיו תמיד בעצה אחת, ומדת האחוה גדול ביניהם, כי אילו היו משתמשים במדה הזאת להרבות שלום, אז הי' זה מדה טובה, אבל הם השתמשו במדת האחוה גם לשפוך דם, כי ע"י עצת שניהם והסכמתם יצאו למלחמה על עיר שכם להרוג כל זכר, כמ"ש ויבואו שמעון ולוי אחי דינה וגו' ויהרגו כל זכר, וכפי הנראה שכל האחים לא הסכימו לזה, רק שמעון ולוי שהיו תמיד בעצה אחת, הסכימו שניהם גם ע"ז, וכן במעשה דיוסף, הסכימו שניהם להרוג אותו כמ"ש ויאמרו איש אל אחיו גו' ועתה לכו ונהרגהו, ואף כי באמת לפי דעתם היה הצדק אתם בשני הספורים הללו, במעשה דשכם אשר עשה נבלה גדולה לשכב את בת יעקב, וכן ביוסף שהחזיקו אותו לאיש מלא עונות כדאיתא במד"ר פ' וישב, מ"מ גינה יעקב אבינו פעולתם זאת, באשר סוף סוף ע"י קשר האחוה שביניהם, נשפך דם אדם, וזה שאמר לבניו, שמעון ולוי "אחים" פי' אף שהם יצטיינו במדת האחוה יותר משאר האחים, בכ"ז אינני מוצא קורת רוח בזה, באשר שכלי חמס מכרתיהם" כי ע"י קשר האחוה שביניהם הי' גם כלי חמס מכרתיהם ומזה יצאו לקרב על שכם, ועל יוסף, ולוואי שלא היה אצלם מדת האחוה גדול כ"כ, כי אז לא נשפך הדם

וחזר ומגנה עוד מדת אחדותם באומרו בסודם אל תבוא נפשי בקהלם גו', דהנה הנ"מ בין "סוד" "לקהל" ששניהם פירושם לשון אסיפה, כן הוא, אם חבר מרצחים יעשו אספה ביניהם להתייעץ על מצפוניהם, איך לילך לגזול ולהרוג, אספה כזאת יקרא בשם "סוד", כי בודאי קבוץ כזה נעשה בחדרי חדרים, ובאמצע הלילה, ומעולם לא שמענו כרוז בביהכ"נ לקרוא לאספה כזאת, ואמנם אם אנשי הקהלה ירצו לתקן איזה דבר טוב ומועיל הנותן כבוד ויקר לעושיו, אז כרוזא נפיק להתאסף לאספה, כי באשר רצונם לתקן דבר טוב לכן עושים זאת בפרהסיא, ואספה כזאת נקראת בשם "קהל" באשר שהיא נעשית בקהל עם בפרסום, וזה שהתאונן יעקב באזני בניו, איך יגרמו רעה גם לנפשו ע"י עשותם המזמתה בכעסם הגדול לעשות דברים אשר לא יעשו, כי בן מביש, יבייש גם לנפש אביו, והנה מצינו במס' סוטה ד' ל"ז, שיוסף נכנס לחטוא עם אשת פוטיפרע אך שנראה לנגד עיניו דמות דיוקנו של אביו ופירש, והכונה בזה, אשר התייצב מול עיניו במחשבתו,