מצח אהרן חלק א קנב

וטענתם החזקה הזאת הראה לנו המד"ר הנ"ל בשני הדינים שהביא, דהנה ודאי יש נ"מ וחילוק בין הקושיא דתכלת לקושיא דמזוזה, דהא תכלת מצד עצמם אין בהם שום קדושה, ורק אם עשו מזה ציצית יכולים הציצית לפטור הבגד, אבל בעצם התכלת אם אינה לשם ציצית אין בהם שום קדושה, ולכן לא נוכל לפרש דקושייתם היתה אמאי טלית של תכלת צריך לציצית דזה אין שום קושיא, כיון דעיקר מצות ציצית בכדי שהטלית יהי' לו חלק בקדושה, וטלית של תכלת נמי אחרי שאין בו קדושה, ודאי שצריך לציצית, אלא ודאי שהקושיא היא להיפך דכיון שעצם התכלת אין בה שום קדושה, איך ד' חוטין מהם יכולים לפטור כל הטליתות של מינין אחרים, משא"כ בס"ת ומזוזה שבאמת מצד עצמן שניהם יש להם קדושה, וקדושת ס"ת היא עוד חמורה ביותר ממזוזה, אמנם המזוזה ג"כ יש לה קדושה, וממילא לא נוכל לפרש דהקושיא בזה יהי' כמו בתכלת, איך תוכל המזוזה לפטור את הבית, דהא ודאי כיון דמזוזה יש לה קדושה תוכל נמי לפטור את הבית, אלא דהקושיא בזה יהי' דאמאי אותה הבית שיש בה ס"ת צריכה לקדושה אחרת, דהא ס"ת נמי קדוש, ואם צריכה, איך תוכל מזוזה שהיא רק חלק קטן מכל הס"ת, לפטור את הס"ת א וברמז שתי אלו השאלות הראה אותנו המדרש את טענות עדת קרח על מרע"ה במה שצוה להם שיתנו גם הם כל מתנות הכהונה לכהן, דממ"נ אם הלוים אין בהם קדושה מצד עצמן והרי אנו כטלית של תכלת, היה ניחא מה שהיו צריכין לחלק בקדושה של אחרים, אבל א"כ איך יוכלו הלום לפטור את הישראלי ע"י חלק המעט שיתן לנו, והאיך יכלו ד' חוטין לפטור טלית של אחרים, כיון שבעקרו אין בו קדושה? ומכיון שהישראל אם יתן מעט ללוי נתקדש עי"ז, בע"כ שכל השבט לוי נתקדש, וניחא מה שאנו יכולים לפטור את הישראלי, אבל א"כ למה צריכין אנו לחלק הקדושה, ואם צריכת, איך יתכן שנבוא לקדושת הכהנים, שהם רק כאבר אחד וחלק קטן מכל השבט והרי זה דומה לס"ת ומזוזה, נמצא לפי"ז דכל הערעור הזה לא הי' כ"א בשביל שאמר להם משה, שגם הלוים צריכים לתת מתנות כהונה לכהן, וא"ש מה שמסיים המדרש הנ"ל נתעטפו בטליתות תכלת באו בני אהרן ליטול מתנות כהונה עמדו כנגדן כו', משום דבזה הי' עיקר הערעור והמריבה, ולא יכלו בשום אופן להבין שצווי כזה יהי' מאת ה'

ואחרי כל הדברים המושכלים הללו, עיקר המחלוקת הי' בדרך ממ"נ, אם לוים אינם קדושים איך יכולים לפטור את הישראל, ואם הם קדושים למה צריכים הם עצמם לחלק קדושה של אחרים, ואמנם אלמלי היו מכונים להאמת, כי יש שני מינים בקדושה, אחד הנקרא "קדש" ואחד הנקרא "קדש קדשים" והדבר הנקרא "קדש" נחשבת קודש לעומת דבר של חולין, אכן לעומת קדש קדשים גם הוא כחולין מתקריא, אם היו מכונים לזה, היה נופל כל היסוד של מחלוקותם, דכן הוא נמי קדושת הלוים אף שנתקדשו מ"מ רק "קדש" מיקרו, וכהנים נתקדשו "כקדש קדשים" כמבואר בד"ה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והלוים אף שלעומת הישראלי קודש מיקרו אכן לעומת הכהנים מיקרו חולין וגם הם צריכין להתדבק בקדושת הכהנים, ובאשר דבר זה היה חסר לכל עדת קרח, להכי באה תשובת מרע"ה להבינם וללמדם פרט זה, וזמ"ש להם "בקר וידע, דכך הצעת הכתובים בהתחלת התורה ויקרא ה' לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" ויש להקשות כיון דהבריאה לא היתה כ"א על אור וחשך שהוא יום ולילה א"כ מהראוי אפוא שלא יהיה שום שהות בין אור היום לחשך הלילה, רק שבכלות אור השמש יתחיל חשך הלילה, ובתום חשך הלילה יאיר אור השמש, וא"כ "ערב ובקר" מאין נולדו? אכן כלל גדול כללו לנו המפרשים, אשר בכל שני דברים הפכיים זה מזה, שנזכר בהם ג"כ לשון "הבדל" בקרא, בע"כ שצריך להיות בין אלו שני דברים דבר הממוצע שלא יהיה דומה לא לזה ולא לזה, ויצא מכלל זה ולכלל זה לא בא, ובבריאה של אור וחשך, אף שהם הפכיים זה מזה, אילו לא נזכר