מצח אהרן חלק א קמט

למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה. ד' חוטים פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שתהא חייבת במזוזה, א"ל חייב במזוזה א"ל כל התודה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת הבית ו א"ל דברים אלו רא נצטווית עליהן ומלבך אתה בודאן כו' עמד קרח כו' נתעטפו בטליתות תכלת באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק עמדו כנגדן ואמרו להן מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה? לא ניתן כלום, ע"כ

המדרש הזה לכאורה הוא נגד המקרא ונגד המשנה, דמקרא מלא אה"כ בפ' קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ה'" הרי דמחלוקתם היתה רק בשביל ההתנשאות של משה ואהרן, ולא בדין מדיני התורה כפי דברי המד"ר, ועוד שנינו (אבות פ"ה) איזו מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי ואיזו מחלוקת שאינה לש"ש זו מחלוקת קרח וכל עדתו, ולדברי המדרש הנ"ל דהמחלוקת היתה בברור דין מדיני התורה אשר להבנתם לא נראה להם הוראת מרע"ה, הרי היתה מחלוקת לש"ש, כי לכאורה היתה טענתם אלימתא, דבשלמא לפי מ"ש בקרא דמחלוקתם היתה עבור ההתנשאות, הוי מחלוקת שלא לש"ש, אכן לפי המד"ר אין לש"ש גדול מזה, ואי נימא דבאמת כוונת לבם היתה לריב בעד הכבוד, ורק לפנים הלבישו מחלוקתם במסוה היראה שמריבים עליו בשביל שלא ישרו בעיניהם הוראותיו, א"כ יוקשה מאוד דברי התנא במתני' הנ"ל, דהא ודאי שהתנא נתכוון להורות לנו בחינה איך להבחין את המחלוקה אם היא לש"ש או לא, וכל מקום שנראה שני אנשים נצים, ואין אנו יודעין אם לש"ש או לא, נוכל לדעת הבחינה מדוגמת מחלוקת קרח, וכיון שגם שם למראה עינים היתה מחלוקתם לש"ש, מאין לנו לדעת ולהבין נסתרות הלב, ואם נפגוש עתה מחלוקת אחרת דוגמתה, מאין לנו להבין כוונת המריבים, אתמהה?

ולכן נ"ל פי' המשנה, דבלא"ה הקשה התוי"ט במתני' הנ"ל מדוע לא הזכיר התנא צד השני של המריבים מי היו, שהם משה ואהרן כמו שזכר בחלוקה הראשונה שני הצדדים ולדרכנו יתבאר ג"ז אל נכון, דהנה זה ודאי אשר כל מחלוקת שהיא רק לש"ש, ואין בה שום פנייה עצמיית, אז אין רוצים הצדדים לעמוד דוקא על דעתם, וכל אחד מן הצדדים לא יתעקש הרבה שישאר דוקא כמו שאמר הוא, ואחת היא לו גם אם ישאר הדבר כמו שאמר הצד המנגדו לאחר שיוכיחהו באותות ומופתים שהצדק עמו, ובלב שלם יודה לו גם הוא על האמת כיון שעיקר המחלוקה היתה רק בשביל טעותו שהי' סובר כי אתו ילין הצדק, להכי אם הצד שכנגד יברר לו הטעות בראיות נכונות, לא לבד שיודה לו על האמת, עוד לשמחה יחשב לפניו אשר זכה לידע האמת, ויתן תודה לחבירו שהעמידו על דרך האמת, לא כן מחלוקה אשר היא מלובשה רק במסוה היראה, ועיקרה אינה כ"א בשביל פנייה עצמיית, אז לא ירצה כלל לישא וליתן ולהתוכח בזה עם צד הכנגד דלאיזה תועלת יתווכח עמו, כיון שגם הוא יודע בלבבו שהצדק עם הכנגד, רק שאפ"ה ירצה דוקא לעמוד על דעתו ולהכריח לצד השני שלא יהא ביכולתו לעמוד כנגדו

ומעתה אם נראה שני אנשים נצים ומתקוטטים בשביל איזה דין מדיני התורה ונרצה לירד לעומק הדבר, להבין תכלית מחלוקתם, אם באמת רק בשביל הדין הם מריבים ואין להם שום פנייה צדדית, או רק מלבישים אותה במסוה התורה, יש לנו להכיר את זה ע"י בחינה הנ"ל אם נראה ששניהם נוחים זה לזה כשמן וישאו ויתנו בענין הזה בשובה ונחת עד שמאופן משאם ומתנם בוכוח הזה נבין שירצו לברר האמת, אז יש לנו לומר שמחלוקתם היא בלא שום פנייה רק לברר הדבר על בורי', משא"כ אם נראה שלא ירצו כלל לבוא בדברים ולהתוכח זה עם זה, ואף אם העולם יכריח