מצח אהרן חלק א קמח

כל המשתמש באור תורה. כלומר המשתמש דוקא, שעוסק בשכלו תמיד בתורה ומשתמש בה בדברים נצחיים, אז "אור תורה מחייהו" אבל "מי שאינו משתמש באור תורה' פי' אפי' אם יודע התורה, רק שאינו משתמש בה תמיד, ורוב שמושו הוא רק בדברים ארציים, איש כזה לא יעמוד בתחה"מ וכדברי הפלוסופים, ואח"כ אמר "מצאתי להן תקנה" ומהו התקנה, כמו שאמר שם, שיהנה ת"ח מנכסיו ועי"ז יקום גם הוא בתחה"מ, ואמנם בכדי שלא נתפלא על התקנה הזאת דמ"מ מה יוכל להועיל אם יתן מהונו גם לת"ח, כיון שסוף סוף עסק כל ימיו רק בדברים נפסדיים, לזה הוסיף תיבות "מן התורה" כלומר שמעסק התורה אשר על ידה ודאי זוכה האדם לקום בתחה"מ, נוכל מזה גם להביא ראיה שהמהנה ת"ח ג"כ יזכה עי"ז לתחה"מ, והוא, דהא באמת קשה קושיית הפלוסופים דהא ענייני התורה מצד עצמם הם ג"כ דברים ארציים כמו השור והבור וכדומה, ורק מחמת שהתכלית והכוונה הכלליית הוא לשם שמים, המחשבה הזאת תקשר אליה את כל הפרטים ומועלת שכל הפרטים הארציים נחשבים, כאילו הם, נצחיות, כן הוא בדבר הזה, אף שאדם עוסק באמונתו ובמסחרו שהוא דבר נפסד, מ"מ אם עושה זאת לאיזה תכלית נצחיי כגון שיעמול הרבה לצבור אוצרות כסף, בכדי שיהי' ספוק בידו להשיא בתו לת"ח גדול, או שיוכל להחזיק תלמידי חכמים הרבה באופן זה תבוא המחשבה הכללית הזאת ותקשר אליו את כל פרטי המחשבות הארציית אשר חשב איך להגדיל מסחרו, כיון שמחשבתו הכללית היתה רק לידבק בת"ח וכל הדבוק לת"ח כאילו דבוק בשכינה, ממילא נחשבו כל מחשבות מסחרו כאילו כוון להדבק בשכינה שהיא נצחיי, וכמ"ש לעיל

וגדולה מזו כתב הרמב"ם, שאפי' אותו האיש אשר בשעת עמלו אינו מחשב שום מחשבה רצויה להחזיק ת"ח, רק באם אח"כ נזדמן שאיש צדיק עוסק בדברים שעמל האדם הפשוט, והצדיק משתמש בם אח"כ לשם שמים, נתעלה הנשמה של אדם המונח שם, כי כן דברי הרמב"ם בפיה"מ על מאמרם ז"ל כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, ומספר שם איך האדם המשתדל להעשיר ולבנות פלטרין שדות וכרמים והקב"ה אשר רוצה לבל ידח ממנו נדח מסבב אשר אחר מאה או מאתים שנה יהיה כאן איש צדיק ויצטרך לרפאות גופו באיזה עשב המצטרך לו, וימצא זה העשב באותו הפרדס, וחסד עליון הוא זה שעי"ז יש תקון ועליה לנפשו של זה המכין שיהיה לו השארת הנפש, וזה משה"כ יכין רשע וצדיק ילבש ע"כ, נמצא לפי"ז כי רב מאד מעלת אותו האיש אשר יאהב את ה' גם ביצה"ר שלו, כלומר בחלק הבהמה וישתמש גם בתענוגי עוה"ז לשם שמים, יכבד שבתות וי"ט במאכלים ומשקים ובגדים טובים כי עי"ז יוצרך להוצאות הרבה, ובאשר אין לו משלו, מוכרח הוא ליקח מאחרים המחזיקים אותו, וממילא ייטיב בזה גם לאנשים הללו, אשר גם הם יזכו להשארת הנפש עי"ז, וע"ז בא רבינו הקדוש לומר, שאין זה דרך ישרה, להתנהג בפרישות ולסגף עצמו בסגופים, כי אז לא יהיה התפארת כ"א ממעשי עצמו, ולא יזכה לשום אדם זולתו, רק איזו היא דרך ישרה כל שתפארת לעושיה, פי' מפעולתו בעצמו שעושה הכל לשם שמים בלי שום הנאה גשמיית, וגם עוד תפארת לו מן האדם כלומר שיגיע לו תפארת גם מאנשים אחרים אשר יזכם עי"ז לאור באור הנצחיי, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ועבור זה יהיה לו עוד שכר נוסף, יזכנו ה' להיות ממזכי הרבים כל ימי חיינו אכיה"ר: דרוש כ"ו. (מחלוקת קרח ועדתו)

במד"ר פ' קרח. ויקח קרח מה כתיב למעלה ועשו להם ציצית קפץ קרח ואמר