מצח אהרן חלק א קמו

(עוד בענין הנ"ל). רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם (אבות פ"ב), התמיה מבוארת, והלא אין לנו כ"א דרך אחת אשר הדריכנו תוה"ק ללכת בה וא"כ ממה יבור

ובאופן אחר יש לכוון כוונת רבינו במשנה זו ממ"ש לעיל, דהנה יש שני מיני צדיקים, סוג אחד, אשר ירחיק עצמו מכל תענוגי העולם ותאוות החומריות, כל ימיו ישב בתענית, ולבושו שק, איש כזה, ממילא מתרחק מלקבל שום הנאה או מתנה מאחרים, באשר לא יצטרך למאומה, וסוג שני, אשר יאחז גם בזה, משתמש בכל דברים הנצרכים לחיי האדם, ויחיה חיי ענג וריוח, רק יעשה זאת במחשבה רצויה הכל לש"ש ע"ד "בכל דרכיך דעהו", והנה הגם שהדרך הראשון יותר בטוח, מאחר שאינו נהנה מאומה ועושה רק רצון השכל, ועי"ז אין לפניו שום מלחמת היצה"ר, משא"כ השני, עומד תמיד במלחמה עזה, להתגבר על היצר, שיהיו כל הנאותיו מעוה"ז לשם שמים, אמנם אעפ"כ אם בעל נפש הוא, ויוכל להתגבר בזה על יצרו, או דרכו טוב יותר, כי ע"י הנהגה זאת יוכל לקיים מצות הרבה, ענג שבת וי"ט באופן היותר טוב, ירבה בבגדי שבת ויו"ט וכדומה כמה וכמה מצות, מה שמצות אלו חסרון לת"ח הפרוש ומובדל מענייני עוה"ז, וגם באשר עי"ז שיגדיל הוצאותיו לדברים שבקדושה, ומעצמו אין לו מאומה, רק מה שאחרים יהנוהו ויתנו לו, ועי"ז שיקח מהאנשים המסייעים אותו, יזכה להם זכוי גמור, שיזכו גם הם לרוב השכר אשר נתייעד בעד מחזיקי ת"ח, וגדולה מה שאחז"ל במהנה ת"ח שהוא כאילו הקריב בכורים ע"ג המזבח, וגם מועיל להם לזכות לרוב ברכה ופרנסה, אשר זה תלוי רק בשכר מחזיקי ת"ח וכמ"ש בארוכה לעיל, ועיקר הטובה שיעשה עמהם, כי עי"ז שיקבל הנאה מן הבריות יזכו המהנים אותו לקום בתחה"מ, ולאור באור פני מלך חיים וכמ"ש (כתובות קי"א) אר"א ע"ה אינן חיים כו' א"ל מצאתי להן תקנה מן התורה שנאמר ואתם הדבקים גו' וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטיא ומהנה לת"ח מנכסיו מעה"כ כאילו מודבק בשכינה, ולבד שכלל כוונת המאמר צריך באור, עוד אינו מדוקדק אומרו, מצאתי להן תקנה "מן התורה" דתיבות מן התורה מיותר לגמרי, ולא הול"ל כ"א מצאתי להן תקנה, ומעצמו נדע כי מן התורה הוא, כיון שיליף מקרא

אמנם הבאור הוא עפ"י מה שמובא בספרים בשם פילוסופים הקדמונים שחקרו בשכלם והבינו ענין השארת הנפש שנשאר חי וקיים אחרי פטירת האדם, ואמרו כי השכל שהוא נשמת האדם ניתן בידו וברשותו, לכל אשר יחפוץ האדם יטנו, דרך משל אם ילכו שני אנשים יחדיו ביער לשות בין אילנות, ואחד ישאל מחבירו, על עץ מעצי היער, כמה יוכל להאריך שנות קיום העץ הזה, ואם השני חכם, צריך להשיב לו, שהעץ הוא דבר היולי, וימי קיומו תלוי, רק בהדברים אשר יעשה ממנו, כגון אם יבוא אחד לכרות העץ, להשימו בתוך עצי שריפה, אז לא יומשך קיומו יותר מיום או יומים, עד שישימו אותו בתוך האש, ובאם חרש עצים יעשה מן העץ נסרים לעשות מהם כסאות ושולחנות, אז יעמוד עשר שנים, ובאם יעשה מהם כסאות יקרות הצבועות בצבעים נאים ומכוסות משי וארגמן אשר על כסאות יקרות כאלו יש שמירה מעולה לנקותם משמץ טנוף, אז יוכל לעמוד כמה עשיריות שנים, ובאם יעשה מהן ארגז קטן משובץ באבנים טובות, אשר ארגז כזה מונח ומוצנע בחדרי חדרים, יוכל לעמוד שנים הרבה מאוד, ואבות לבנים ינחילו, כן הוא נמי נשמת האדם באדם, כי השכל שהוא החיות והמחשבה שבאדם, בתחלה הוא דבר היולי שיכולין לעשות ממנו מה שירצה, כי באם יתחכם האדם באומנות, נמצא לקח שכלו ומניחו באומנות, ומי שעוסק