מצח אהרן חלק א קמד

למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר, אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר, ואילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף (פי' רשב"ם, שלא יוליד בן כמותו) לכן נאמר ארז ללמד שגזעו מחליף, ופי' שיוליד בן כמותו, הרי להדיא שצדיק גזעו מחליף וזוכה להוליד בן כמותו, ובמשנה דעדיות דלעיל ג"כ יש לדקדק, דלפי פי' מפרשי המשנה היינו שהאב נותן הכח שיש לו, בבנו, הול"ל האב "מזכה" לבן, ולא בלשון "זוכה" דלשון זה משמע שהאב זוכה לזה, ויתורץ לנו בדברי המשנה (אבות פ"ב) כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכל שמעשיו מרובה מחכמתו חכמתו מתקיימת, דהנה שני סוגי ת"ח יש בעולם, סוג א), שאף שת"ח גדול הוא, וגם ירא אלקים, מ"מ אין מכוון מעשיו ומדותיו לפי ערך חכמתו, ולפי גוד ערך חכמתו, מעשיו מועטים, ות"ח כזה יוכל להכשיל הרבים, כי אם ההמון יראו לפעמים שאיננו זהיר באיזה פרט מפרטי המצות, אז המה יקילו לעצמן הרבה יותר וכמ"ש, סוג ב) שמעשיו מרובין מחכמתו, ולבד שחכם גדול הוא בתורה, עוד הוא מארי דעובדין ג"כ, ת"ח כזה יזכה הרבים, והוא יאיר נתיב התורה והמצוה לפני ההמון

והנה באמת לפי הטבע אשר בין כל הצמחים ובעלי חיים, כי תולדותיהן כיוצא בהן, ובהמה אשר היא ממין המשובח, אז תולדותיה אשר תוליד יהיה ג"כ ממין זה, ולהיפך יהי' ג"כ וולדה כמותה, וכן בצמחים וזרעים, אם נזרע חטים ממין הטוב, יהיו הגידולים ג"כ כיוצא בהן, ומעולם לא ראינו בשנים כתקונן, אשר תחת חטה יצא חוח, או מן חוח חטה, ואם כן הי' ראוי ג"כ מצד טבע הזאת גם בקרב אנשים, אשר איש מגושם, נעדר כשרונות הטובים ושכלו גס ואטום, יוליד בן כמותו, גם השכל, ולהיפך הת"ח בעל כשרונות נעלים, יוליד בן ג"כ רב הכשרון, שכחו וחילו יהי' עלול לאורייתא, ובאם הי' כן מצד הטבע אז לא הי' שום נ"מ בין ת"ח שמעשיו מרובין, או להיפך, כיון דסוף סוף ת"ח הוא, אשר כשרונותיו יקרי הערך, מחויב מצד הטבע שכשרונות הללו יהי' ג"כ בבנו, ואמנם הטבע הזאת שידד הקב"ה מן האנשים, מהטעם המבואר בגמרא, בכדי שלא יאמרו תורה בירושה, כי אילו הי' הטבע קיים ועומד גם בין אנשים, אז בן ת"ח לא הי' רוצה כלל ללמוד התורה, כי הי' חושב בלבבו שממילא תבוא אליו התורה בלא יגיעה, ע"י כחותיו הטובים שהנחיל לו אביו, ולהיפוך בן עם הארץ, היה מתייאש מללמוד כי היה חושב מה יוכל להועיל יגיעתי, אחרי שהורי נטעו בקרבי כשרונות גסים, ולכן בכוונה שידד הקב"ה טבע הזאת מן האדם, ואמנם כ"ז אינו שייך כ"א בת"ח מסוג הא' אשר מעשיו מועטין מערך חכמתו, שהוא לא יוכל להיות למופת גם לזולתו, שאחרים ילמדו מדרכיו הטובים, כי אדרבה ת"ח כזה עוד יכשיל הרבים וכמ"ש, ואם היינו רואים אשר מת"ח כזה יוצאים בנים ת"ח, יראים ושלמים, לא נוכל לחשוב, אשר ע"י הנהגתו הישרה השפיע גם על בניו שילמדו מדרכיו בעת היותם עמו תמיד ביחד, כי אדרבה ע"י הנהגתו עוד יוכל לקלקל ולא לתקן, וע"כ שהיינו אומרים, כי הסבה לזה אשר בניו הם ת"ח, הוא רק מצד הטבע, מחמת שהאב הוא ת"ח, נטע כחותיו גם בבנו, ובאשר רצון הקב"ה הי' בזה לשדד הטבע, לכן ת"ח כאלו באמת אין מצויין שיהיו בניהם ת"ח, משא"כ הת"ח מסוג השני, אשר מעשיו מרובין מחכמתו, שהוא יזכה גם הרבים, בזה שילמדון לעשות ממעשיו הטובים, ת"ח כזה יוכל לזכות שגם בניו יהיו ת"ח, כי אצלו אין חשש שלא יאמרו כו', באשר העולם לא יתלו כי הבנים רכשו להם הסגולות היקרות מצד הטבע, רק יתלו שקנו להם רוב השלימות, ע"י שלמדו מדרכיו הטובים, כי אף על אנשים אחרים שאינם עמו במחיצה אחת, ישפיע בהנהגתו הישרה שילכו בדרך ה', כ"ש על בניו השרוים עמו תמיד במחיצה אחת, ורואין מעשיו הטובים שיוכל להשפיע עליהם שפע תורה ויר"ש, וזהו כוונת המשנה