מצח אהרן חלק א קמא

אדם רק יעשה הכל לש"ש, כי מי שעושה בצנעה, ובפרהסיא אינו מראה שום מדות חסידות, יוכל עי"ז להחטיא את אחרים, כי העולם יוכלו לחשדו אשר מתעצל הוא בעשיית המצות, ומחמת זה גם הם נרפים בתקוני העבודה השלימה, משא"כ מי שיעשה הכל בפני הרואים, אז לא לבד שלא נוכל לחשדו למתעצל ולא יחטיא את אחרים, אדרבה אחרים עוד ילמדון מדרכיו הטובים לעשות גם הם כמוהו, ומחמת זה יזכה הרבים, באשר לפי טבע בני האדם שכל אחד יביט רק על מעשה חבירו, וכמו שנבאר בטוב טעם

שנינו באבות (פ"ד מי"ב) ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה לתן לך, ומפרשי המשנה פירשו כונת אומרם, "ואם בטלת יש לך בטלים הרבה כנגדך", ע"ד הכתוב אם תעזבני יום יומים אעזבך, כן ה"נ אם בטלת מעט, אז ישלח לך ד' סבות הרבה אשר יפריעוך, וגם שיהיו כנגד רצונך, וזה אינו מדוקדק, דלשון "בטלים" משמע פי' אנשים בטלים, ולפירושם דקאי על סבות המבטלים אותו, הול"ל "מבטלים הרבה גם מה שאמר אח"כ אם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך, תיבת "הרבה" משמע שהוא יותר מכפי היגיעה, דאם לפי היגיעה, לא שייך למיתני "הרבה" דהא הכל לפי היגיעה אם רב אם מעט, וא"כ צריך טעם מדוע יתן שכר יותר מן היגיעה ואשר אחזה לי בבאור הענין, כי נראה בטבע כל הבעלי חיים אשר כל אחד יביט על מעשי חבירו, ואז יעשה גם הוא כמוהו, ואף אם לפעמים יזדמן לעשות דבר קשה מאוד, אשר כשהוא לעצמו הי' קשה מאוד לפניו לעשותה, בכ"ז אם יראה שהשני יעשה כן, אז גם הוא יקבץ כל כחותיווי תחזק לעשות גם הוא כן, וכמו שנראה בעליל טבע החקוי גם בבע"ח המזוהם ביותר והוא הסוס, אם יטענו עליו משא כבד מנשוא, ירבץ תחתיו וילך בעצלתים, אכן באם רואה סוס אחר ילך לפניו במהירות, אז גם הוא יקבץ כחותיו לרדוף אחריו, ומכ"ש בבע"ח המשובח ביותר, והוא "האדם", שאצלו מוטבע טבע החקוי עוד ביתר שאת, וכן נראה בהנהגת העולם, כי יקרה לפעמים, איש פשוט אשר מקודם לא הי' זריז בעבודת ה', באם אח"כ יקבע דירתו בקרב אנשים צדיקים ושלמים, אז מעט מעט יתרגל גם הוא בעבודת ה', יען כי קרוב אליו הדבר ללמוד מדרכיהם הטובים, וכמאמר החכם "הולך את חכמים יחכם" וכן פי' במד"ר (פ' ויצא פ"ע) ע"פ חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, לסובבים ליראיו, פי' החונה סביב וקרוב ליראי ה' יש גם בו רוח דעת ויר"ש, כן אברהם הי' דר בחרן ולמדו ממנו יר"ש, ע"ש במפרשי מד"ר, (וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' דעות דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו), ולהיפך איש תמים במעשיו אם יתערב בקרב שכנים רעים וחטאים ילמד גם הוא לעשות כמוהם, וזיק היהדות אשר היתה טמונה בקרבו, הולכת הלוך וקרור, ומקרא מלא אה"כ ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וכן איתא במד' (שמות רבה) משמת יוסף פסקו מלמול אמרו נהי' כמצרים, הרי עיקר הסבה "נהי' כמצרים" שקשה הי' להם לשנות המנהגים זה מזה, ומזה הטעם נצטווינו ג"כ להתרחק משכן רע, ולא להתחבר לרשע, כי שבת חברים רעים היא סבה חזקה לסבב את האדם אל החטאים ועונות אלו, אשר מעצמו לא הי' עושה, וכמארז"ל כל המחובר לטמא טמא, וירבעם החטיא את ישראל ע"י סיבה זאת כמ"ש (סנהדרין ק"א) ויועץ המלך מאי ויועץ הושיב רשע אצל צדיק, ובזוהר (בשלח מה) אל תתחר במרעים דמבאישין גרמייהו ולמאן דמתחבר בהדייהו

מכל זה נלמוד, שדבוק חברים טובים היא סגולה טובה לסבב האדם שיוסיף אמץ בעבודת ה', ולהיפך דבוק חברים רעים חלילה, ובזה שמעתי לפרש בשם כתבי האר"י זצוק"ל את מארז"ל ע"פ ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כ"א ליראה ופריך הגמרא אטו יראה מילתא זוטרתא ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי (ברכות ל"ב) והקושיא ידועה דמאי מהני אשר לגבי משה היא מילתא זוטרתי, הלא לא למשה נאמר המקרא הזה כ"א לכלל ישראל,