מצח אהרן חלק א קמ

ליקח הברכות מאת יצחק, היה מפני זה, דבלקיחת הברכות היה אליה וקוץ, מעלה וחסרון, המעלה אשר ע"י לקיחת הברכות אשר בהם כלולים כל טוב עוה"ז, וע"י רוב עושר וברכה יוכלו לעבוד את ה' בשלימות, באשר יש הרבה מצות שנצרך להם טוב עוה"ז, כגון, צדקה, שבת, תפילין וכדומה, וחסרון כי ע"י לקיחת הברכות במרמה, נתגרה השנאה בלב עשו על ישראל, ומחמת זה עומדים תמיד הם ורכושם בסכנה שלא יבוזום ידי עשו, ואלמלא לקיחת הברכות לא היה שום שנאה מעשו, כי הלא אח עשו ליעקב, ועיקר השנאה נתגרה ע"י רמאות הברכות כמ"ש וישטום עשו את יעקב על הברכה, ומחמת חשש זה סירב יעקב מלקבל הברכות כי היה חושש, הא תינח אם בניו אחריו יעשו מממונם צורכי גבוה, אז באמת יבואו לתכלית הנרצה, וכל ממונם יהיה כולו קודש, וגם ע"י זכות הזאת ינצלו מידי עשו אשר מסבת קנאת הברכות רודף אחריהם תמיד, לא כן אם חלילה ימעלו מעל ליהנות מהונם וטובם רק לצורך עצמם לבד, אז לא לבד אשר לא והיה בממונם חלק בקדושה אלא יפלו בידי עשו, וכל רכושם יהיה לבז ולמשיסה, ולא ד' ואדם יהנו מהם, ואמנם על החשש הזה השיבתו רבקה קח לי שני גדיי עזים "טובים" פי' ששניהם טובים, וגם האופן השני שאתה חושש עליו, אשר קרוב הדבר שידי עשו ישלטו בכל אשר להם, ג"ז טוב הוא מאוד, כי זהו עיקר הכפרה, אשר ממונם יבוז וישוסה כרגע באין שום תועלת והנאה, לא לד' ולא לאדם, וזה שאמרה לו, טובים לך שעל ידן אתה נוטל הברכות, פי' הצד הראשון וודאי טוב הוא, כי תקבל הברכות ועי"ז, יוכלו לשמור התורה בשלימות, ויהיה ממונם כולו קדש, וחשש השני ג"כ טוב מאוד, כי "על ידן יתכפרו בניך ביוהכ"פ", דעיקר כפרת יוכ"פ לא תהיה כ"א עי"ז שהשעיר נשתלח למדבר ונתפזר ונתפרד לאיברים, עד ששום חלק בקדושה לא היה ממנו, כן נמי עיקר כפרת ישראל בשעה שאין ביהמ"ק קיים, הוא רק על ידי שידי עשו יבזבזום ויחמסום כרגע, ולתכלית זה צוותהו ליקח שני שעירים, להורות לדוגמא שני שעירי יוכ"פ אשר אחד היה כולו קדש, היינו שעמלם ויגיעם יהיה לתכלית עשיית וקיום התורה, ואז יבוא ממונם לפני ולפנים לצורך גבוה, או חלילה לעזאזל, היינו שידי עשו ישלטו בכל אשר להם, וזהו עיקר הכפרה וכמ"ש, ועיין היטב לעיל מ"ש שם, ותשבע ענג, כי שם הרחבתי הבאור בזה, ואין רצוני לחזור ולשנותם, וזמש"ל: דרוש כד. (למעלת מזכה הרבים). רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לי מי האדם (אבות פ"ב), התמיה מבוארת, והלא אין לנו כ"א דרך אחת אשר תדריכנו תוה"ק ללכת בה, וא"כ ממה יבור

? הנה אף שמדת הצניעות, מדה נכונה ומפוארה היא וכבר נצטווינו מאת נביאנו לאחוז במדה היקרה הזאת כמ"ש "והצנע לכת עם אלוקיך" אכן מעלת המדה הזאת איננה מצד עצמה, מפני שהצניעות בעצם מעלה משובחת יותר מן העובד ה' בפרהסיא, לא כן הוא, רק עיקר מעלת מדת הצניעות, הוא מחמת שאדם העובד בפרהסיא יכול לפול חלילה ברשת היצה"ר, והיא רשת הגאוה, כי יכבדוהו בני אדם עבור זהירתו במצות, ויעשה הכל בעבור הכבוד, ולכן משובחת מעלת הצניעות, כי כשעושה טוב בהצנע, אין בזה שום חשש ושמץ פניה וכולו קדוש לשמים, ואמנם גדולה ממדת הצניעות, מי שיעשה כל עבודת ה' דוקא בפרהסיא, ובכ"ז אינו מבקש שום שכר משום