מצח אהרן חלק א יד

אם גם מעיניו נסתרה העבירה, ויחשוב שלא חטא כלל, שאז לא ישוב מדרכו הרעה לעולם, וכמא"ה (ירמיה ב') הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ומה ימתק לנו דברי האפק"י בפסוק (איכה א') חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור, המקונן אמר, שימים הראשונים בחורבן בית ראשון, היו טובים מאלה, כי בחורבן בית ראשון "חטא חטאה ירושלים", כלומר כל אחד ראה ויוכיח כי חטא וגם אחרים ראו חטאתם, וע"כ, לנדה היתה, כלו' רק כנדה השבה לימי טהרתה, מפני שכל מכבדיה הזילוה, דהיינו הנביאים אוהביה ומכבדיה, גלו אזנה למוסר ויכלימוה כי תבוש במעשיה, ואמר הטעם, כי ראו ערותה, ולכן ידעו על מה להוכיחה, ועוד, גם היא נאנחה ותשב אחור, שנתעוררו רגשי לבה למוסר, ועי"ז עשתה תשובה, ושבה מדרכה הרעה, וראשונים שנתגלה עונם, שעשו עבירות גלויות לכל, משו"ה נתגלה גם קיצם, אכן כעת טומאתה בשוליה, פי' במקום בלתי מגולה, לא זכרה אחריתה, כי אין מי שיעוררם לתשובה, משו"ה ותרד פלאים, ואחרונים כיון שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה גם קיצם. הכלל הוא, מי הוא שיכול להנצל מן העבירה, רק זה האיש היודע חומר העוון, אבל מי שלא יחזיק הדבר לעבירה, רחוק היא מתשובה מעבירה הזאת, כי איזה סבה ימנענו מעשות אותה, אחרי שלא יחזיק זאת לעבירה, ומשו"ה ג"כ החמירו בעוון לה"ר, מחמת שהוא מן העבירות שאדם דש אותן בעקבו תמיד, ואין אדם נצול מהם בכל יום, לכן החמירו בחומר אסורו, שאפשר עי"ז יתרגש האדם וימנע מהעון המר

ומזה האות הוכיח ג"כ משה, שהרבה לה"ר ודלטוריא נמצא ביניהם, דהנה אחז"ל (ערכין שם) אר"ח מות וחיים ביד לשון, וכי יש יד ללשון, אלא מה יד ממית אף הלשון ממית אי מה יד אינו ממית אלא בסמוך אף לשון כו' ת"ל חץ שחוט לשונם, אי מה חץ אינו אלא עד ארבעים אמה אף לשון כו' ת"ל שתו בשמים פיהם גו' ע"כ, הרי כי רבה רעת רציחת הלשון יותר מרציחה ביד ממש, וארז"ל שם, לשון תליתא, דקטיל תלתא, למספרו, למקבלו, ולאומרו, וא"כ כיון שלה"ר ג"כ הורגת, ועוד יותר מחרב, לכן כשיצא משה וראה ששני אנשים עברים נצים ומחזיקים במחלוקת ובוודאי הרבה לה"ר נפל במחלוקתם, דידוע מה שכתבו ספרי המוסר, דלה"ר הוא רק ענף מן המחלוקת, וכולהו איתנהו במחלוקת, וכאשר רצה מרע"ה להוכיחם על חומר איסור לה"ר, אמר לרשע, למה "תכה" רעך, כלומר אל תדמה בנפשך שאין אתה עושה לו שום רע במה שתדבר עליו בלשונך, וכדרך כל מספרי לה"ר שחושבים כן, לא כן הוא רק אתה הורג ממש, דלה"ר הוא עוד גרוע ביותר מהריגת החרב, וכאשר שמע העברי שמשה יחזיק חטא של לה"ר כהורג בחרב, וא"כ הרי עונו שוה ודומה ממש לעון המצרי שרצה להרוג נפש מישראל ולכן נתירא פן יהרוג אותו ג"כ כאשר הרג את המצרי, לזה אמר, הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, כיון שבעיניך נחשב חטא הזה ממש כשפ"ד, ואז אמר משה, אכן נודע הדבר, שלה"ר ודלטוריא יש ביניהם, כי מחמת שהיה בעיניו לפלא על מרע"ה שהשוה עון לה"ר לשפ"ד ונראה מזה, אשר המה לא יחזיקו זה לחטא חמור כ"כ, א"כ אין מופת גדול מזה, שבוודאי מלאים הם מעוון הזה כי מה ימנעם מעשותו אם לא ידעו כלל מחומר העוון ומשו"ה נשתעבדו יותר משאר האומות כדברי המדרש, וא"כ באשר משה הכירם לבעלי לה"ר וחשב בנפשו אשר וודאי לא עשו תשובה ע"ז בהיותם במצרים, כי אדרבה הלא במצרים הוסיפו בטומאתם, ונכנסו למ"ט שערי טומאה, ולכן כאשר אמר לו הקב"ה שילך לגאלם, היה קשה לו מאוד באיזה זכות יוכל לגאלם, באשר החטא שגורם השעבוד עודנו עומד בתקפו

ואף שהקב"ה אמר למשה, שהוא גואלם על שם העתיד, כמ"ש במדרש (שמות רבה פ"ג) ע"פ וכי אוציא את בנ"י, מה זכות יש בידם, א"ל הקב"ה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים, ואני גואלם על העתיד ע"כ, וא"כ גם חטא של