מצח אהרן חלק א קלד

פרנסה נאבד מאתנו כל הרגש, וכמתים נחשבנו אשר אין לנו עוד רגש לבכות ולקונן, כי ע"י רוב התלאות וחסר פרנסה הוכרחו זרע ישראל להתגשם במדה נפרזה ולבנו אטומה מרגש התורה ויר"ש, והאם נוכל להתפלא שוב על אשר אין אנו נרעשים ונפחדים מאימת יוה"ד, כי אין בשר המת מרגיש

ומעתה נוסיף קצת על המשל הזה, בעל הכבש ישב פעם אחד אצל שולחנו במסבת אחד ממכיריו, ובעד החלון ראה שזאב בא לעדר וטרף כבשה אחת, ותיכף קפץ הבעה"ב פתאום ממקומו ולקח חרבו וחניתו לנוס לעזרה, האורח היושב ממולו, בראותו חפזון ומרוצת הבעה"ב לעזר הכבש, שאלוהו כמשתומם, הן הכבשה שוכבת במנוחה ושום צעקה לא ישמע ממנה, וא"כ מדוע תחפז כ"כ, ויענהו הבעה"ב, כי לבד אשר דבריך ושאלתך לא יוכל לעכב אותי מלחפוז, אדרבה עוד דבריך גופא גורם לי להחיש ולמהר עזרתי, כי זה ודאי לא נוכל לחשוב, אשר מה שתשתוק ולא תצעוק מרה, הוא מחמת שלא יחסר לה מאומה, דהא לעינינו שמונחת בתוך שיני הזאב, וא"כ בע"כ אשר שתיקתה הוא מפאת שלא תוכל עוד לצעוק, דנחנקה בגרונה ורגעיה ספורים, ואם לא אחיש להצילה, מי יודע אם יועיל אח"כ ההצלה, כן רבותי ידוע תדעו, כי השטן ודאי מקטרג לפני אבינו שבשמים הרוצה לעזרנו בטענתו הזאת, כי כלום יחסר לנו מאומה, דאם הי' חסר לנו אז היינו צועקים כעת קודם כל נדרי עת פתיחת השערים לעזרה, ובאשר שום דמע, ושום אנחה לא ישמע, א"כ מסתמא אין לנו על מה לבכות, וע"ז מבקשים אנו כעת שישתוק הקטגור בטענתו, גופא, והי' הוא עצמו כמביא נורא לקיני', דאיך יוכל לחשוב שלא יחסר לנו, הלא בין שיני אריות אנחנו מונחים הנושכים אותנו בשארי ארצות כגון פרס וכדומה על כל מדרך כף רגל, ומה שאין אנו צועקים, באשר טרפו אותנו באברים שעיקר נשמת היהדות תלוי בזה, כי בצוק העתים נתרוששנו מאוד ועניות מעברת על דעתו וע"ד קונו ותכפו עלינו צרות אחר צרות, וגזרות קשות מאוד עד שנחשבנו לנחנקים ממש, ואיך יוכל להיות שישמע קול יעקב, או נתפלל בכונה בעתים כאלו אשר כ"א בנפשו יביא לחמו, ולכן השתיקה גופא גורם שימהר ה' לשלוח עזרתו מקדש, כי חלילה אם לא יצילנו עתה מי יודע מה יהיה מאתנו, וזו היא כונת התפלה "הס קטגור" פי' שתשתוק הקטגוריא "וקח סנגור" ואיזה טענה תקח לסנגורך "מקומו" פי' מקום הקטגוריא תוכל להפוך לסנגוריא, כי אין סנגוריא גדולה מזה, באשר הגענו למצב איום כזה, אשר בעת צרות איומות לא יתעורר בנו הרגש לבכות ולהתחנן בשעה יקרה כזו, כבר נחשבנו כמתים מרגש היהדות ע"י הצרות ואם לא עכשיו אימתי, הגיעה העת לרחם על הכבשה הנחנקה ולהצילנו מידם: דרוש כא. (ג"כ קודם כל נדרי)

בחובות שבין אדם לחבירו, יש שני סוגי חובות א) לוה מחבירו, מחויב לשלם לו ההלואה, וסוג זה נקרא "בעל חוב", ב) מי שהזיק לחבירו בגופו או בממונו, מחויב לשלם היזקו, וסוג זה נקרא "מזיק", ובאם נראה אשר שליח ב"ד יכנס לבית אדם אחד לגבות ממנו בעד חוב חבירו, ורוצים אנו לדעת בעד איזה חוב גובה ממנו, אם בעד חוב הלואה או חוב נזקין, סימן זה מסור בידך להכיר, אם לוה, או מזיק, האיש ההוא, דבחוב הלואה אסור למשכן דברים כאלו שעושין בו חיי נפש כמו שנאמר לא יחבול רחים ורכב, וכל מיני כלי אומנות שהאדם יוכל להשתכר בהם, אסור למשכנם, ומניחין לחמר את חמורו כמו שמפורש בב"מ ובטור חו"מ סי' צ"ז ואפי' בדברים שאין