מצח אהרן חלק א קלג

עיין שם בארוכה וצרף לזה ותשבע עונג), וא"כ האדם העושה רע, לא לבד שיקבל חלקו בגיהנם, עוד יקבל חלק חבירו פי' בשביל חבירו, שגרם גם לו לעשות רע, משו"ה יקבל גם בעדו חלק בגיהנם, וא"כ נהי דהמיתה מכפרים עוונותיו שעשה בעצמו, כי ע"י היסורים יתמרקו עוונותיו, אכן מ"מ יש לפניו עוד חשבון מוכן במשפט העליון ג"כ, כי מראים לו החשבון כמה גרם במעשיו הרעים גם לחביריו, וע"ז אין מיתה מכפרת, וא"כ מוכרח לקבל עונש עבורם, וזה מ"ש מקודם "דין" פי' בשביל מעשי עצמו, ואח"כ "וחשבון" מה שהזיק לחבריו, וזה משר"ל בעזה"י

ובזה מיושבת נמי הסתירה ממקח שוחד, דהא דאסור לדיין ליקח שוחד, היינו במקום שהוא דיין לאחרים, אבל הבע"ד מותר ליקח שוחד מבע"ד חבירו בכדי למחול לו טענותיו וסכסוכיו, ואין זה כלל בגדר שוחד, והנה שני סוגי משפטים יש אצל הקב"ה, א' שהוא שופט לאדם על פגעו בנשמתו או לאדם חבירו, ובאופן זה הוא בגדר דיין, באשר המשפט הוא במה שאינו נוגע לו לעצמו, ב' ישפוט לאדם על פגעו בכבודו ית' בעצמו ובאופן זה הוי הוא ית' בעל דין עצמו, וכמו שאמר התנא הוא הדיין, הוא הבע"ד, דבמה שנוגע לחלק אדם אחר, או לעלבון הנשמה, ע"ז הוא בגדר דיין, ומה שנוגע בעון פגעו בכבודו ית' עצמו, ע"ז הוא בגדר בע"ד, ולכן באופן שהוא דיין, ע"ז אמר "ואין לפניו מקח שוחד" כדין הדיין שאסור לו ליקח שוחד, ובמקום שהוא בע"ד, אז הוא נוטל שוחד, תשובה ומע"ט ומוותר על כבודו ומוחל עונותיהם, ומתורץ הסתירה שהקשינו לעיל: דרוש כ. (התעוררות קודם כל נדרי)

הס קטגור וקח סנגור מקומו. רבים יתפלאו וישתוממו על שנוי העתים ומזני בני האדם מן דורות הקודמים לדורות שלפנינו, הן בימי קדם, חרדו העם אף לשמועה כי ימי אלול ממשמשים ובאים, ומי יאמר בעת ששמעו קול השופר וימי הדין הולכים וקרבים, נפל אימה ופחד על כל אחד, ובלב נשבר ועינים זולגות באו כולם לביהכ"נ לשפוך שיחם לפני ה', בבכי ותחנונים צעק כל אחד על צרותיו ובקש מאת ה' לחוס ולרחם עליו ולחלצו מן המצר, והאם יוכל לשער החרדה שנפל על כאו"א מישראל ביוהכ"פ גופא, ואמנם מה נשתנו העתים, הן אנחנו כעת בשעה היותר נבחרה מכל השנה, שעה אשר אבינו הרחמן יבקרנו, כמ"ש דרשו ה' בהמצאו, היא השעה "ביוהכ"פ קודם כל נדרי" שעת פתיחת שערי רחמים וכולנו עומדים במנוחה שלימה, שום דמע לא נראה מאחד, אף שום אנחה לא ישמע יוצאת מקרב לב עמוק, האם לא יחסר לנו מאומה ואין לנו על מה לבקש רחמים? הלא הצרות והגזרות מתגברות ואנחנו מחשים? זו פלא היא בעיני רבים

ואמנם אנכי לא אתפלא כלל ע"ז, דהנה בעת אשר יבוא זאב וישוך לכבש ברגלה או בשאר אבר שאין הנשמה תלויה בו, אז תצעק מרה מרוב כאבה האנוש, וביותר תגדל צעקתה אם ראתה בתוך זה את אדונה הבעה"ב, שאז תצעק לפניו לעזרה משיני הזאב, לא כן כאשר הזאב יטרוף את הכבש בגרונה אז שוכבת במנוחה ושום צעקה איומה לא תשמע מן הכבש, יען כי נחנקה היא בשיניו וכמעט שמתה היא ולא תוכל עוד לזעוק, כן רבותי לפנים בדורות העברו, אף שודאי היינו מונחים בין שיני הזאבים, אכן תוקף הגזרות והגלות לא הגיע עוד למרום קיצם, ולא נטמטם עוד לבותינו והי' לנו כח לבכות ולצעוק על היסורים והצרות שסבלנו, אכן עתה בכמה מדינות לבד בארצנו הנאורה טרפו הזאבים את השה, והגזרות הגיעו למעלה ראש, עד שמרוב צרות וחוסר