מצח אהרן חלק א קלב

משא"כ אם אדם כחוש הוא, שרק מעט תולעים יוכלו להתהוות ממנו, ולא יספיקו לשלם כל העוונות שחטא הרבה בחיים, ולזה אמר "כסל למו" פי' שיש להם גם הרבה כסלים מלאים חלב, וא"כ ביכולתו לשלם כל חובות שבין אדם לחבירו ג"כ, וזוהי גופא הסבה שתגרום להם לחטוא, ע"י הזכרת יום המיתה והקבורה

ולזה בא עקביא להסיר גם המכשול הזה ממחשבות האדם, דבאמת לכאורה קשה כיון דקיי"ל דמיתה מכפרת על כל עבירות, ולדברינו דהקבורה מכפרת גם על מה שבין אדם לחבירו, א"כ גיהנם למה? ושאר עונשים שלמעלה, אחר מיתת האדם למה? כיון שכבר נתכפרו הכל ע"י המיתה והקבורה, ועיין בתוספות שבועות י"ג ע"א) דלרבנן צריכים העונשים היכא דלא עשה תשובה עם המיתה שאז אין מיתה מכפרת עיי"ש, אבל לרבי דס"ל שגם בלא תשובה מיתה מכפרת א"כ יקשה כל עונשין של מעלה למה א ונבאר עפ"י דוגמא, מלך בא לתוך העיר להשקיט איזה מחלוקת ונכנס רוכב על סוסו, ושוטרים מנהיגים את הסוס וגם רוכבים מימינו ומשמאלו לשמרו, ובא אדם אחד והכה להשוטר מנהיג הסוס, גם להסוס, ואח"כ פגע גם בכבוד המלך בעצמו, ונתנוהו במשמר, השופטים שפטוהו מקודם על הכאתו לשוטר וסוס המלך, ויצא דינו לשבת כמה שנים במאסר, כאשר יצא לחירות מבית האסורים עשה משתה לכל קרוביו ואוהביו, וכטוב לבם ביין שאלהו אחד מן המסובין הגידה נא לי שאהבה נפשי, שמחה זו מה היא עושה ל ויענהו לפי תומו, באשר יצאתי חפשי ונצלתי ממשפט קשה, ואמנם המה השיבו לו, הלא עדיין לא פטרת כ"א משפט הקל שהי' עליך מחמת הסוס והשוטר, וזכור נא לפני מי אתה עתיד עוד לעמוד למשפט, הלא כעת אתה צריך לעמוד לדין על העון הגדול אשר פגעת בכבוד המלך, שזהו הדין היותר קשה מן הראשון, ומי יודע מה נורא יהי' העונש על הפשע, והנה בנידון כזה, אם נאמר שצריך ליתן דין וחשבון "לפני המלך" אינו פירושו שצריך לעמוד לדין לפניו פי' שהמלך ישפוט אותו, רק פירושו היא, שעל חטא המלך צריך ליתן דין, ואמנם השופטים יהיו שופטים אחרים זולתי המלך, וכן ה"נ, אם אדם יחטא ולא יעשה אחת ממצות ה', פוגם בתרתי, פוגם את נשמתו שהיא חלק אלוק ממעל, וזולת זה יש בזה עוד חטא אחר, באשר ה' צוה לעשות כן, והוא אין מקבל עולו ית', ואף כי וודאי המיתה מכפרת, אכן אינה ממרקת כ"א הלכלוכים והכתמים שעשה ע"י חטאו בנשמתו, לזה יועילו יסורי המיתה למרקן, ולנקות את הנשמה מכל לכלוך חטא, וכן קבורה מכפרת על בין אדם לחבירו, אבל החטא שפגם בכבוד הבוי"ת בעצמו, בזה אין במיתה ויסורין יכולת למרק, רק שע"ז יהי' נדון במשפט העליון כ"א לפי מדרגת רשעו, וזה מה שאמר עקביא, אל יתהלל האדם לחשוב בנפשו שע"י יסורי מיתה וקבורה נתמרקו כל עונותיו, לא כן הדבר, כי "ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" האי לפני' פי' "בשביל" בשביל שפגעת בכבוד ממ"ה הקב"ה, וז"ש לפני ממה"מ הקב"ה" שהוא עיקר החטא היותר גדול, וא"כ עדיין אתה צריך לפחוד תמיד מאימת הדין, היוצא מזה כי כל השלשה הסמים האלו אם תערבם ביחד לעשות מהם רעצעפט לנפשך, אז בטוח אתה שלא תבוא לידי עבירה, וזה בלא זה, מלבד שלא יועיל עוד יזיק, כי מן הסם הראשון, תוכל לבוא לידי קלקול בעוונות שבין אדם לחבירו, ובסם השני יוכל לחשוב כי כבר קיבל עונשו וכנ"ל, ואמנם כל התרופות ביחד וודאי יועילו, ומתורץ בעז"ה כל קושיות הראשונים בזה

ומה שהזכיר עקביא בדבריו "חשבון" מהו החשבון? ועוד דמקודם הוא החשבון, ואח"כ הדין, ועקביא הפך הדברים, ראשונה "דין" ובסוף "חשבון", נ"ל עפמ"ש לקמן (דרוש מזכה הרבים) (שהאדם העושה טוב, יגרום בזה שגם חבריו ושכניו המביטים עליו ועל דרכיו יעשו גם הם כמוהו, כי כן טבע האדם ללמוד תמיד מחבריו וממעשיהם, הן לטוב הן לרע, כי הנטפל לעוברי עבירה הוא כעוברי עבירה, באשר ודאי בסוף ילמוד ממעשיהם לעשות גם הוא כמוהם,