מצח אהרן חלק א קכה

עוד תענוגים ומאכלים ערבים מבשר בניו, כי באופן הראשון יוכל היות שגם הוא יתאונן בלבו ע"ז, רק מה יוכל לעשות בעת שבא עד שערי מות, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אבל אם יעשה עוד ממתקים מבשרם ניכר מזה שאינו דואג עליהם כלל, והנה חז"ל אמרו בכמה דוכתי ובמסכת שבת (דף קכ"ח) דבשר חזי לאומצא, פי' שחזי לאכול זה חי בלתי מבושל, הרי דלהשקיט הרעבון יוכל גם בבשר חי אלא דהבשול ממתיק טעם הבשר, וא"כ בעת החורבן אף שפעלו בנפשם טעם איסורי כזה לאכול בשר בניהם, לכה"פ היה להם לאוכלם בלתי מבושלים להראות שאינם חפצים כ"א להשקיט רעבונם ולהנצל ממות, ואמנם הם לא כן עשו, כ"א בשלו ילדיהם ועשו מבשרם ממתקים, וע"ז הוסיף המקונן בחרוז השני לקונן על גודל האשמה, "אם תבשלנה בשר ילדיהן אללי לי" כי מזה ניכר אשר בקרב לבבם לא ידאגו ע"ז

והנה אף העבירה היותר גדולה, אם האדם העושה אותה יחזיק זה לעבירה ויודע בנפשו שחטא בזה לד', יש עוד תקוה שלא ישאר בעונו לעולם חלילה, כי ינחם באחריתו וישוב ע"ז לבסוף, וגדולה, תשובה לכפר על כל העבירות, אכן מה מאוד תגדל האשמה באם העושה אינו יודע כלל שעשה עון כזה, ונשרש כל כך בחטא הזה עד שנעשה לפניו כהיתר ממש, שאז אין תקוה עוד לאחריתו, כי ודאי לא ישוב עוד לעולם וכמאמר הנביא (ירמיה ב) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ומבואר אצלנו בארוכה (דרוש ב'), והסימן להכיר אם יחזיק זה לעבירה אם לאו, הוא, אם בשעה שהוא רוצה לעשותה יסתיר עצמו מבני אדם שלא יראוהו עושה זאת, ניכר שידע כי עבירה גמורה הוא, רק שלא יוכל להתגבר כעת על יצרו, ואמנם אם עושה זאת בפרהסיא ועוד מתייעץ ע"ז עם רבים ניכר מזה שלא יחזיק כלל לעון, לכן לא יבוש משום אדם, ולכן בעת החורבן אף שעשו דבר רע כזה לשחוט בניהם ולעשות מבשרם תענוגים, מ"מ אם הם בעצמם היו חושבים זה לעון, הי' עוד מקום תקוה כי ישובו באחריתם וינחמו על הנבלה שעשו, אבל הנראה או הנשמע לעשות משתה מבשר אלו ולהזמין עוד קרואים לאכול במסבת מרעים כי מזה ניכר שאינם חושבים זה לחטא כלל, וע"ז בא המקונן בחרוז השלישי להגדיל האשמה, "אם תועדנה זו לזו בואי ונבשל בנינו צורחות אללי לי" הנראה או הנשמע משתה כזה?

אחי היקרים! לא אגזם אם אומר כי הקינה הזאת נוכל לקונן על מצבנו הנוכח, כי הנה הפייטן המליץ "בנפשו יביא לחמו" לומר שהאדם אינו מביא לחמו ביגיעת גופו לבד, כ"א גם ע"י אבידת הנפש, שבכל פרוטה ופרוטה אשר ישתכר מעורב בה הנפש ממש, באשר ההכרח לעבור על כמה איסורים עד שישתכר הלחם, ולא רבים הם הנושאים ונותנים באמונה, ובהלחם אשר יאכל האדם מעורב גם הנפש, ובתבשיל אשר יבשל יבושל שם גם הנפש, והנה לפנים בישראל היה, אשר האבות פשטו ידיהם במסחר וקנין, והבנים החזיקו תחת ידי מורים לעסוק בתורה עד זמן חתונתם, ואף שמחמת גודל הרחיים אשר היו על צווארי האבות להחזיק הבנים בהוצאות מרובות, הוצרך עי"ז לעבור ארחות ימים ולעבור על כמה איסורים ולבטל הרבה מתורה, עד שבלחם שהאכיל לבניו היה מעורב גם נפש האב, בכ"ז אין הנזק גדול כ"כ, וכך הוא קיומה של עולם שהבנים יאכלו נפשות האבות, כי אף שאב בישל נפשו בגיהנם, מ"מ הבנים ע"י תורתם ומעשיהם הטובים יניחוהו מדינה של גיהנם וכמ"ש לעיל, אבל אוי מה היה לנו בדור הזה, האבות ישבו בשלוה בביתם, רק ישלחו את בניהן הצעירים למקומות הרחוקים, אשר שם המקום גורם לעבור על כמה עיקרי תוה"ק, והבנים ישלחו במסחר ידם להחזיק בזה ידי אבותיהם. אכן התבוננו היטב מה אתם אוכלים בכל מאכלכם, אם לא נפשות בניכם אשר טפחתם ורביתם, כי כמה מ"ע בטלו ואפשר גם כמה לו"ת עברו על כל פרוטה, והנראה כזה שהאבות ואמהות בעצמם יאכלו נפשות בניהם, ונוכל לקונן עלינו את הקינה הראשונה "אם תאכלנה נשים פרים אללי לי"