מצח אהרן חלק א קכג

היסודות של "עפר ואפר" אינם שווים זה לזה ולשניהם יש מעלה וחסרון, "עפר" יש לו חסרון, שאין לו אב מי שהוליד אותו, כי היא בריאה ראשונה מעשה ידי קוב"ה בעצמו, ולעומת זה יש לו מעלה, כי יש לו תולדות הרבה, וכל הזרעים וצמחים ונטיעות כולם תולדות האדמה הם, ואפי' בעלי חיים נחשבים לגדולי קרקע כמ"ש התוס' בב"ק נ"ד ובכ"ד, "אפר" הוא להיפך, שהוא אינה בריאה ראשונה, רק שבא מדבר אחר המוליד אותו, והוא הדבר הנשרף, ולפעמים יש לו אב מיוחס גדול, כגון אם נשרף דבר יקר מאוד ונעשה מזה מעט אפר, האפר הזה בא מדבר חשוב, הרי דיש לו זכות אבות, ולעומת זה יש לו גם חסרון, שאין לו שום תולדה, כי אפר אינו מגדל צמחים וכמ"ש (בחולין פ"ח), ולכן אברהם אבינו כשרצה להתפלל על סדום, אמר, הנה נא הואלתי לדבר אל ה', פי' ברצוני מאוד להתפלל ולבקש רחמים בעדם, אכן איך אוכל לחשוב שתפלתי תקובל, והלא מסגולת קבלת התפלה הוא, או זכות אבות, או זכות בנים, ואמנם "אנכי עפר ואפר" פי' שיש לי שתי החסרונות גם יחד, החסרון מעפר שאין לו אב, כן אצלי אין זכות אבות, באשר תרח אבי הי' עובד אלילים, וגם החסרון מאפר יש לי, שאברהם היה עפ"י מזלו עקר, וא"כ אין לי גם זכות בנים, ובאיזה זכות תקובל תפלתי עכ"ד בתוספת מרובה

וא"כ נחזי אנן, אם אברהם אבינו ע"ה לא היה בטוח על זכותו בעצמו שיועיל לקבל תפלתו, אנן על מה נסמוך, אם על זכות אבותינו הקדושים, הלא אצל רשעים כבר תמה זכות אבות לכל השיטות כמ"ש התוס' (שבת נ"ה), ושיטת ר"ת שם שגם לצדיקים כבר תמה, ועוד איתא במד"ר (פ' וישלח) ע"פ ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק' הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו ושאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו' עכ"ל, הרי נלמוד ממוצא דברי המדרש דמי שבוחר בדרכי אבות ועושה רצונו ית' לזה מועיל זכות אבות, אבל מי שאינו בוחר בדרכי אבות לילך בדרכיהם ולעשות כמעשיהם, לזה לא מהני זכות אבות, ולא די שלא תועיל זכות אבות, אלא אדרבא מיגרע גרע, וכמו שפירש השל"ה הק' הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב דמאי שייכות זה הפסוק באמצע הקללות, הלא ברכה היא ולא קללה ותי' דאם אדם חוטא והוא בן גדולים וטובים עוד תגדל רשעתו שבעתים ונמצא ג"ז לקללה ודפח"ח, א"כ וודאי שלפי מעשינו אנו, לא נוכל לסמוך על זכות אבות, ואם לסמוך על זכות בנינו, גם זכות הזה נפל בעוה"ר בעתות אלה, כי מי הוא שיגדל בניו לת"ת, ותיכף כאשר יתפתח הבן מקליפתו יאחז במסחר ידו וגם ישולח לארצות הרחוקות, נעזב מאביו ואמו ויעשה מה שלבו חפץ, האם נוכל לסמוך על זכותן שבעבורם יקיימנו ה' ונחיה, דבשלמא בדורות הקדמונים, אשר הבנים עד חופתם לא ידעו ממסחר כלל, ורק עיקר עבודתם היה בתורת ה', והיו הבנים צריכים להחזקת אביהם, שפיר יש לומר דמשום זכותם יקיים ה' לאבותיהם, דאם חלילה האבות ימותו, או ירדו מנכסיהם לא יהי' מי שיחזיק את בניהם לתורה, אבל עתה בעוה"ר הבנים אינם צריכים כלל להחזקת הוריהם, ולהיפוך עוד המה יחזיקו ידי הוריהם, ובאם נשאל לבן צעיר, מה זה ההכרח אשר יכריח אותך לקבל רחיים על צווארך ולהיות נודד למרחקים, הלא פנוי אתה עדיין, וטוב טוב לך לשבת במנוחה בבית הורך? גם הוא יעננו, כי יד הוריו מטה ולזה מוכרח הוא להיות שעיר המשתלח עבורם, וא"כ אחיי האם נוכל לסמוך על זכותם שבעבורם יקיימנו ה' ונחיה, ולואי שלא יהיו לנו עוד לרועץ חלילה

רבותי! אף אם לא ראיתם בעיניכם, בכ"ז ידעתם היטב כי בימי חורבן ירושלים, היה רעב גדול ונורא עד שהוכרחו לאכול בשר בניהם, וכל אחד מאתנו כאשר יגיע לאמירת הקינות שמדבר בענין זה, יגרו עיניו דמעה כנחל, ולמשמע אזן דאבה נפשם עד מאוד, רק משום משך הזמן הגדול מאז עד עתה נתקרר הדבר, אבל אם ראיתם חלילה בעיניכם כעת רעב כזה אפי' על אנשים זרים שאינם אחיכם, וודאי שאין קץ