מצח אהרן חלק א קכב

וא"כ התבוננו נא היטב ברעיון הזה, הן יעקב אבינו ידע בוודאי כי מצד הדין אין שמץ עין בלקיחת הבכורה, דמרצונו מכרו לו, וכן לקיחת הברכות היה זה ברצון ה' בעצמו כמו שנאמר לרבקה בנבואה ורב יעבוד צעיר, ולא היה לו לפחוד מחשש איסור, ובכ"ז באשר עי"ז קראוהו בשם לא נאה לכבודו, מסר נפשו ע"ז להחליף שמו, וזמ"ש המדרש "מקרא קודש" זה יעקב, פירוש שיעקב מסר נפשו לא מחשש איסור, רק שלא יהא שמו מבוזה ומחולל בפי עשו, ויקראוהו בשם קדש, להסיר חרפתו מאתו, ומזה נוכל להתבונן, איך שכל אחד מחויב לטרוח עצמו, שיהא שמו קודש ולא יהיה מחולל ומבוזה בעיני הבריות לומר עליו כמה מגונה מעשיו ודרכיו, אף שהוא בנפשו יודע שאין בזה שום חשש עון, מ"מ מחויב הוא להסיר חרפתו מעיני הבריות ג"כ, ומעתה נתבאר כל המדרש, באם נרצה לזכות ביוה"ד, אז עלינו להתבונן בשלשה אלה, "באחד" שהיא מעשי אברהם אבינו, וזה יועיל שלא תתעכב תשובתינו, "זכרון תרועה" זה יצחק, להקטין ערך עונות שבין אדם לחבירו, "מקרא קדש" זה יעקב לתקן וליזהר בעון חלול השם וע"י כל החוט המשולש נזכה ביוה"ד וזמש"ל: דרוש יח רעיון מוסרי שאמרתי בשבת תשובה תרנ"ו לעורר בני עדתי ליסד להם ת"ת בעד עניי הצאן

בפ' כסוי הדם (דף פ"ח:) אחז"ל בשביל שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות עפר סוטה ואפר פרה, וליחשיב נמי עפר בסוה"ד התם הנאה ליכא עפרש"י. מאי מדה כנגד מדה הוא זה?

הנה מדרך הרופא בעת בואו לחולה מסוכן גדול ורואה שאף אם אמנם החולה כבר הכין לו כמה מיני רפואות בחונות ובדוקות לרפאות מחלות אלו, בכל זה לא יועילו לו מפני איזה סבה שכ"ז שלא יסור הסבה, כל הרפואות כאין ואפס יחשבון, וודאי שהרופא מחויב לגלות זאת להחולה שידע איך להסיר הסבה, ולא יסמוך על רפואות אלו אף אם בדוקות הן, כן אחי היקרים כלנו עומדים כעת בסכנה גדולה, באשר ימים אלו יומי דדינא, ומי יזכה לפניו בדין, ואף כי הכננו לנו מזור ותרופה היעוצה לנו מאת קדמונינו, והיא "התפלה" אשר כחה רב לקרוע גזר דין, כמו שיסד הפייטן, ותשובה ותפלה מעבירין רוע הגזרה, ובכל כחנו מקיימים אנחנו הסגולה הזאת, באשר כל אחד משכים לסליחות באשמורת, ויתפלל בכונה ובבכיה, ולזה יחשוב כ"א כי הרפואה הזאת ודאי תועיל להצילו מדין קשה, בכ"ז אנכי לעצמי בעיוני בסגול התפלה, נוכחתי לדעת כי יש עוד סבה גדולה, אשר כ"ז שלא נסור אותה מאתנו, וגם לא נשתדל לתקנה, אפשר חלילה שגם תפלותינו לא יועילו ונהיה כצועקים כו', דהנה בענין התפלה מצינו באברהם אבינו כאשר רצה להתפלל על סדום אמר "הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר", הרי מצינו דמשום שהי' מחשיב עצמו לעפר ואפר, חשש דעי"ז לא תקובל תפלתו, והכונה באומרו, "עפר ואפר" כבר ביאר זאת הגאון מו"ר נצי"ב זצוקלל"ה, דלאו כל אדם זוכה שתקובל תפלתו, רק צריך לזה זכות גדול, ולפעמים מועיל לזה זכות אבות, כגון מי שאבותיו צדיקים, אז האב מזכה להבן שתקובל תפלתו, וכמ"ש (מד"ר פ' תולדות) ע"פ ויעתר לו ה', שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, ומשו"ה לא הועילה תפלת רבקה באשר היתה בת רשע, ולפעמים תקובל תפלתו, ע"י זכות בנים, באשר ידוע לפניו כי זרעא מעליא נפקא מיני', וזכות בניו גורם להטיב לאב וכמ"ש (מד"ר סוף פ' בראשית) ונח מצא חן בעיני ה' הוי ואלה תולדות נח, ע"י התולדות מצא חן בעיני ה' עכ"ל, והנה