מצח אהרן חלק א קכא

ולענין זה מבקשים אנו "ועקידת יצחק לזרעו תזכור", פי' בשעה שאתה רואה עוונותיהם תזכור להם עקידת יצחק, איך שגם הוא היה קשה מאוד לפניו להנצל ממדה הזאת ואיך יצדקו קרוצי חומר מגושמים כמונו, וא"ש מה שנאמר כאן "לזרעו" פי' שתשים מעלת יצחק לעומת מעלת זרעו ותראה שגם הוא לא נצול מזה, ואיך נוכל לצדוק אנחנו, וגם יובן מה שמסיים ברחמים, כי באמת מזכירת מעשה יצחק יש אליה וקוץ, בצד אחד, יקטין הנסיון, כי מזה נראה שבלבו התחיל להתנחם, ובצד השני יש מעלה גדולה לפנינו, כי מזה יוקטן ערך חטאינו, ולזה אנו מבקשים שזכירה הזאת יהיה ברחמים, פי' שיתבונן רק לצד הטוב שיש בזה, וזמ"ש במד"ר הנ"ל בחלוקה השניה, זכרון תרועה, זה יצחק, פי' שזכירה הזאת, יהיה מועלת להקטין עוד ערך עוונות שבין אדם לחבירו, וא"כ יש עצה ג"כ איך להנצל גם מחטאים אלו

ואף אם אמנם מעתה יש לנו עצה גם על עבירות שבין אדם לחבירו, מ"מ יש עוד ענין אחד אשר כ"ז שלא נתאמץ לתקנו אין אנו בטוחים עוד לזכות ביוה"ד, באשר שעוון הזה אין בכח תשובה לכפר, והנה בשני העצות הקודמות, באחד שהוא אברהם, זכינו שתשובותינו תתקבל לרצון ולא יהיה שום עכוב, ולא יועיל זה כ"א בדברים שבכח תשובה לכפר, רק שמחשש שלא יתעכב התשובה ע"ז מועיל סגולת האחדות, שהתשובה לא תתעכב, אכן יש עוד חטא נורא אשר אין בכח תשובה לכפר, ומה יועיל ע"ז סגולת האחדות, והוא עון חלול השם כמבואר בסוף יומא דאין תשובה ויוהכ"פ מכפרים ע"ז, וע"ז ידוו כל הדווים, דמלבד שחטא חמור הוא כ"כ, עוד נקל מאוד להכשל בו, עד שכמעט קשה מאוד להמלט מזה, דבשאר עבירות חמורות, שהדבר יש בו איסור מצד עצמו, ואסור לכל אדם, יוכל האדם להמלט מזה מחומר האיסור, אבל עון חלול השם, ה"ד כגון אנא דשקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי וכה"ג עוד כמה דברים כאלה, אשר הדבר מצד עצמו מותר הוא, ורק לפני איש כזה יש בו איסור, וכל אחד לפי מעלת חכמתו מחויב להזהר שיהא כל דרכיו ומעשיו והנהגתו ואפילו דבורו מצומצם לפי מעלת חכמתו, ואם עושה דבר כזה אשר לפי רוב חכמתו לא נאה כן, הרי הוא מחלל השם, אע"ג שלאדם אחר הקטן ממנו בערכו לא היה בזה שום איסור, ומחמת שעון הנורא דחלול השם אינו דומה לכל אדם ולזה מותר ולזה אסור, משו"ה נכשלים בה כל בני האדם, כי יחשוב שאין בזה שום איסור, אחרי שהשני יעשה כן, ועוד לפעמים יסיתנו יצרו בטענה כזאת כי הזהיר בדרכים כאלו הוא משום יוהרא וגאוה, כי אחרים יהללוהו, ומה איכפת לי אם אעשה כן, כיון שמן הדין אין אסור, רק בפני הרואים שיראו כי הנני מבזה עצמי לעשות דבר שאינו לפי כבודי, האם גם זה לעון יחשב אדרבה הרי מתרחק אני עי"ז מגאוה ומהלול בני האדם, ולכן מחמת כל אלה יפול האדם בפח העון הנורא, ובכדי להנצל מעון הזה נתן לנו המד"ר הנ"ל העצה להתבונן במעשה יעקב אבינו, כי בא וראה איך מסר יעקב אבינו את נפשו ע"ז רק שיהיה שמו חביב ורצוי לכל, דהנה כפי המבואר במד"ר פ' וישלח, שהמלאך אשר נאבק עם יעקב היה זה שרו של עשו, ויעקב נצח למלאך כמ"ש שם איני יודע מי נצח את מי אם המלאך ליעקב, או יעקב למלאך, כאשר אמר ויאבק איש עמו הוי מי נתמלא אבק האיש שעמו, הרי שיעקב נצחו לשר של עשו, ובכ"ז לא הניחו מאתו והוסיף עוד להלחם עמו, עד שבסוף גבר המלאך ותקע כף ירכו, ובשביל איזה מטרה נלחם עם המלאך ולא רצה להניחו, הנה מבואר בקרא שאמר לו, לא אשלחך כי אם ברכתני, ימה היה הברכה שברכו, לא בממון ולא בגבורה, רק אמר לו אח"כ לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, הרי מבואר לפנינו מטרת מלחמתו עם המלאך, דהנה עשו אמר לו, הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים" וא"כ בעבור מעשה הברכות והבכורה שלקח מאתו קרא לו בשם של גנאי שרק עקב ורימה זה ממנו במרמה, משו"ה רצה יעקב אבינו להסיר חרפת שמו שקרא לו עשו, ומסר נפשו להלחם כ"כ עד ששרו של עשו הוכרח להודות שלא היה זה במרמה, ולא יקרא שמו יעקב עוד,