מצח אהרן חלק א קיט

לפי הבנתו ושכלו, ורק באשר כל אדם יחשוב שאין צריך אלא תשובה, ואם אך יתפלל ויצום ויבכה ויתחרט על מעשיו הרעים בטוח הוא שבודאי יזכה ביוה"ד, וע"ז בא המדרש להורות אותנו להשים לב לפרט אחד עיקריי, אשר האדם דש אותו בעקביו תמיד, והוא גורם לעכב התשובה, וזהו שנאת חנם ופרוד הלבבות דכ"ז שאין אחדות גמורה בתוכנו, לא יועיל גם התשובה לזכותינו ביוה"ד, וכמ"ש השל"ה הקדוש ע"פ חלק לבם עתה יאשמו, ופי' כן, דמלת "עתה" הוא לשון תשובה כמשארז"ל תנחומא פ' בשלח ע"פ ועתה ישראל, וע"ז אומר חלק לבם בשעה שחלק לב כל אחד מחבירו ואין ביניהם אחדות הלבבות, אז אפילו "עתה" פי' אפי' אם עושין תשובה ג"כ "יאשמו" דגם התשובה לא יועיל לזכותם בעת שאין אחדות ביניהם, והנה מראשי המדות אשר בהם הצטיין אברהם אבינו עד למאוד הוא האחדות, כי בלבו היה אוהב לכל הנברא בצלם, ובכל נפשו טרח לזכותם בגוף ונפש, ומאהבתו הגדולה לבנ"א טרח הרבה להחזירם למוטב ולהביאם תחת כנפי השכינה, כמ"ש ע"פ ואת הנפש אשר עשו בחרן, שהיה מגייר גרים מן העובדי אלילים, והיה יגע הרבה להכירם כח אלקית וזהו הטובה היותר גדולה להאדם, וכן מרוב אהבתו לבנ"א היה מקרב לכ"א בספ"י, ומילא מחסורם באכילה ושתיה, וכמ"ש ע"פ ויטע אשל, וכן אמרו ביתו של א"א פתוח היה לארבע רוחותיו ומכ"ז נראה בעליל אהבת האדם אשר הי' בלבו של אותו צדיק, ולכן קראהו חז"ל בשם "אחד", להורות שהוא היה מקור האחדות ואהבת הבריות, וזמ"ש המדרש בחלוקה הראשונה, אם תרצו לזכות לפני ביוה"ד תדעו שרק "באחד" שהוא אברהם אבינו שנא' אחד היה אברהם, פי' תתבוננו לעשות כמעשיו, להרחיק שנאה ופירוד מלבבכם ותהיו כולם כאיש אחד, אז רק אז תקובל תשובתכם לרצון, ואכן כ"ז שלא תסורו הנגע הזה מקרבכם או גם תשובתכם אינה רצויה, ורק "באחד" אם תחזיקו במעשי א"א שהוא מקור האחדות, אז תזכו לפני ביוה"ד ולא יהיה שום עכוב לקבלת התשובה לפני כסא כבודי

ואמנם בתקון פרט הזה עדיין אין אנו בטוחים לזכות ביוה"ד, כי הא תינח בעבירות שבין אדם למקום שע"ז תשובה מכפרת, ורוב בני אדם שבים ומתודים ביוה"כ, אלא משום דתשובה בלי אחדות הלבבות לא יועיל, וע"ז מייעץ אותנו שנאחז במדת "האחד" ועי"ז תתקבל לרצון תשובתינו, אבל אכתי עבירות שבין אדם לחבירו מה תהא עליהם ל שע"ז אין תשובה מכפרת ואיזה סגולה תוכל להועיל גם לנקותם מן החלאה הזאת, ע"ז בא המדרש להורות בחלוקה השניה זכרון תרועה זה יצחק, פי' דזכירת מעשה הזאת תועיל הרבה להתם גם פשע הזה, ויבואר עפמ"ש חז"ל (שבת פ"ט) לעתיד יאמר הקדוש ברוך הוא לא"א בניך חטאו כו' אמר לו ליצחק בניך חטאו כו' פלגא עלי ופלגא עלך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך ע"כ, ופי' שם המהרש"א ז"ל כוונת יצחק באומרו פלגא עלי ופלגא עלך כך, שמחצה העבירות מחלק שבין אדם למקום, הוא עלך, ופלגא השנית מחלק שבין אדם לחבירו, זהו עלי, ואת"ל כולם עלי, פי' שכל העבירות המה מסוג שבין אדם לחבירו הא עקידית קמך וא"כ יועיל זה לכפר עיי"ש, וצריך טעם ע"ז למה יועיל מעשה העקידה לכפר דווקא עוונות שבין אדם לחבירו, ויבואר זה עפמ"ש (קהלת) וראיתי אני את כל עמל גו' כי היא קנאת איש מאת רעהו, ופירוש הפסוק, שכל העמל והעול הנעשה בין אדם לחבירו, האב שבכולן, הוא קנאת איש מאת רעהו, כי ע"י הקנאה תצמח כל ענפי החטאים שבין אדם לחבירו כמבואר בספרי מוסר, דרק קנאה הוא האב לכל מדות הרעות וחטאי בני האדם, והנה בנסיון העקידה מצינו לרז"ל (מד"ר פ' וירא) שהשטן הלך מתחלה לאברהם ורצה לרחקו מאותו מעשה באמור לו סבא סבא איבדת את לבך בן שניתן לך למאה שנה אתה הולך לשוחטו, א"ל אברהם על מנת כן כו', וכיון שלא הועיל אצל אברהם, בא אצל יצחק ואמר לו ברא דעלובתא הולך הוא לשחיטה א"ל יצחק ע"מ כן, א"ל א"כ כל אותן הפרגיות שעשתה אמך לישמעאל שנאוי דביתך ירותא (פירוש