מצח אהרן חלק א קיח

חיי', ונכנסו לקיום וחובת העבודה באין יוצא מן הכלל, מן הילד עד הזקן, לכן אל יתנמנמו, כדרך השומעין דברים שאינם נוגעים להם], וזו עיקר הכונה, במה שאנו זוכרין תמיד מעשי האבות, להשריש בלבותינו אהבה וחשק לילך בדרכיהם הטובים ולעשות כמעשיהם, ולא נוכל לומר דכל הספורים אלו לא באו כ"א לענין הראשון, היינו לזכור מעשיהם לפני ד' כדי שיכפר חטאינו בזכותם, דהא אם לא נעשה גם אנו כמעשי אבות, אז אינו מועיל כלל זכות אבות לכפר כמ"ש במד"ר (פרשת וישלח) על פסוק, ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי יצחק, הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו ושאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו ע"כ, הרי לפנינו שדוקא למי שבוחר לעשות כמעשי האבות לזה יועיל זכות אבות משא"כ למי שאינו בוחר לעשות כמעשיהם לא יועיל כלל זכות אבות, ועוד גדולה מזה כתב השל"ה הק' ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב המוזכר בתורה, והקשה הוא ז"ל מאי שייך פסוק זה באמצע הקללות והלא ברכה היא ולא קללה צ ותי' דאם אדם חוטא והוא בן גדולים וטובים עוד תגדל רשעתו שבעתים ונמצא שגם זה לקללה יחשב ע"כ, הרי דבשעה שאין אנו עושין כמעשי אבותינו אז מלבד שזכירת מעשיהם לא יוכל להיות לזכות ולסגולת כפרת עונות, אלא להיפך עוד לקללה תחשב זכירת מעשי האבות, אלא ודאי שכונת התורה בזכירת ספורי מעשי האבות העיקר הוא בא להשריש אותנו שנבחור לעשות גם אנו מעשים כאלו, ונוכל לעמוד בנסיונות כמו שנתנסו אבותינו וממילא עי"ז יועיל גם זכות אבות להטיב עמנו ולכפר על כל חטאינו, ויפה פרשתי בזה כוונת התפלה בר"ה ותראה לפניך עקדה שעקד כו' ולבסוף מסיים עוד הפעם ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ותמוה דתחילה אומרים לשון ראיה, ותראה לפניך עקידה ולבסוף אמר לשון זכירה ועקידת יצחק לזרעו תזכור, ועוד יקשה דהא רש"י ז"ל פירש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב למה לא נאמר זכירה אצל יצחק משום שאפרו צבור ע"ג המזבח ונראה לפניו ולא שייך לשון זכירה, א"כ איך אומר בכאן, ועקידת יצחק לזרעו תזכור הא אין שייך כאן זכירה כיון שאפרו צבור ע"ג המזבח ונראה הוא לעינים, ועוד מלת "לזרעו"' מיותר, הא יכול לומר תזכור לנו כמו שפתח זכרנו? ולדברנו יבואר הכל, שבתפלה הזאת אנו מבקשים מאתו יתברך להזכיר מעשי העקידה, על שני האופנים הנ"ל, א) שהוא ית' יסתכל באפרו של יצחק, ועי"ז יכבוש רחמיו כמו שכבש א"א את רחמיו, ויתנהג אתנו במדת הרחמים עי"ז, ב) שיזכיר גם אותנו לתת בלבנו הזכירה הנעלה הזאת שאבינו יצחק מסר נפשו על קדושת שמו יתברך, ומזה נתבונן גם אנו למסור נפשינו ומאודינו על קדושת השם ודבר זה יועיל אח"כ להזכיר לפנינו זכות אבות ביוה"ד, דכ"ז שאין אנו הולכים בדרכיהם לא תועיל זכותם וכנ"ל, וכיון שיש בזה שני מיני תפלות על שני ענינים, לכך משנה הלשון לכ"א כפי הצורך לפניו, לעומתו ית' "ותראו לפניך עקידה" כי אצלו אין שייך זכירה, באשר אפרו צבור ונראה, להכי מבקשים אותו שיראה את האפר הצבור, ולעומתינו אנו מבקשים, ועקידת יצחק "לזרעו" תזכור פי' שתתן הזכירה בלב זרעו שיתבוננו ע"ז וירצו לעשות גם הם כמעשיו, ולא שייך בזה כ"א לשון זכירה, דמאתנו נעלם האפר הצבור ואין אנו רואים אותו, רק אנו מבקשים שיתן בלבנו לזכור אותו, ופירוש התפלה יהיה אפוא כן, אנו מבקשים שיזכור לנו זכות אבות, אכן באשר כ"ז שאין אנו עושין כמעשיהם לא תועיל זכותם, לזה נסיים ועקידת יצחק לזרעו תזכור, שתסייע אותנו ע"ז גופא שנרצה לעשות כמעשי האבות, ואז ממילא תועיל זכותם להגן עלינו

והנה המדרש הנצב בפתח הדרוש, שבא להורות אותנו הדרך הטוב במה נוכל לזכות לפניו ביוה"ד, לא מצא לנכון להזכיר אותנו על עשיית התשובה, חדא, מפני שזה דבר פשוט מבואר במשנה וגמרא שבלא תשובה גמורה אין יוהכ"פ מכפר, שנית, מפני שזה ודאי אשר בימים הנוראים הללו כל אחד יפשפש במעשיו ועשה תשובה