מצח אהרן חלק א קיז

ואימתי תריי מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין בחרש השביעי (ע"כ מד"ר פ' אמור)

הנה ענין ספורי מעשי האבות, פעולותיהם וצדקותיהם ונסיונותיהם הנזכרים בתורה כמה פעמים, הוא לכונת שני דברים טובים היוצאים מזה, א) להזכיר זכותם להגן על בניהם ובני בניהם, כמו שאנו מתפללים תמיד שייטיב ה' עמנו בשביל זכות אבותינו ולכפר ולסלוח על עונותינו, ב) תפעול הזכירה בלב האדם שיתבונן במעשי אבותיו, ויזכור לעשות גם הוא כמוהם, כי מי גבר אשר לא יחם לבבו בזכרו כל הנסיונות הגדולים אשר נתנסו אבותינו ועמדו בכולם ועי"ז תתגבר התשוקה גם בלבו לעשות כמעשי אבותיו, [והעיקר הגדול הזה, כי זכרון מעשי האבות, מסוגל לעורר הלבבות, לדעתי מצאנוהו כמו מפורש במד"ר (פ' חיי שרה] וז"ל: ר"ע הי' יושב ודורש וראה שהצבור מתנמנמים, בקש לעוררם, אמר מה ראתה סתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, תבוא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות עכ"ל, וכבר עמדו עליו רבים איזה סגולה להעביר תנומה מעפעפים יש במאמר זה? ובהיותי עוסק במצות יסוד תפארת בחורים אמרתי בכונתו: דשני דרכים יש להיצה"ר, ללכוד האדם ברשתו, א) להקטין את החטא כי קל הוא, או לבטלו לגמרי, כי אין בו כל רע, אבל לזה, התרופה מצוי' וקלה, כי בשמוע האדם דברי מוכיח נאמן אשר יברר לו חומר העון, או גם בלמדו בעצמו בספר ותתברר לו משוגתו, ושב ורפא לו. אמנם יש לו להיצה"ר עוד דרך ב) והוא קשה ומסוכן ביותר דהיינו, שאינו מכחיש כלל את חומר העון או ביטול המצוה אלא שמוציא את אותו האדם שבא להכשילו מכלל החיוב, ומטעהו שלא עליו נאמרו הדברים, לדוגמא: אם נשאל לאיש צעיר לימים אף אם י"ש הוא מדוע אינך מתאבל על ירושלים, לומר בכל יום סדר תקון חצות נהי' לצחוק בעיניו, ויען ויאמר האם כבר שיבה זרקה בי אין ענין זה נאה אלא לזקנים מלאי ימים, וכן אם נוכיח את אחד הבחורים על חסרון קביעות עתים לתורה, ישיב, דברים כאלה אינם ענין אלא לאנשים נשואים ובע"ב, אבל לנו עוד לא הגיע הזמן לדרכים כאלה, ובעוה"ר בצוק העתים האלה שפרצה חטאת השחתת זקן, גם על העין המר זה הכולל חמשה לאוין ועובר ע"ז בזדון ושאט נפש ב' וג' פעמים בכל שבוע, ויתלקטו לו ט"ו חיובי מלקות מדי שבוע בשבוע, שהם שבע מאות וחמשים מלקיות לשנה, ואין לזה נסיון מאומה ואדרבה עוד מפזר ממון ע"ז וטרחתו מרובה, והעון הזה נורא מאוד ומי יכילנו? גם על זה אם יוכח איש לאחד הבחורים ישיב, כי אי אפשר לו עדיין להזהר באיסור זה עד אשר ישא אשה וכיוצא בזה לברים הרבה, ובין כה וכה יעברו כל ימי החיים בביטול עבודתו ית"ש, בקטנותו יעבור על חשבון ילדותו, ובבחרותו ע"ח בחרותו, ואח"כ בזקנתו ע"ח זקנתו וחלישותו, עד אשר יצא מן העולם בעירום וחוסר כל, ועל העיקר הזה בא ר"ע להעמידנו לזכור מעשי אבותינו הקדושים שכל ימיהם עברו את השית"ב, בלי הבדל, בילדותם כפי כחם, ואח"כ מעת לעת הוסיפו אומץ, והיו כל רגעי ימי חייהם חיים וקיימים, ולא יצא אחד מהם לבטלה, והראה זה במופת חותך כי אסתר זכתה למלוך על קכ"ז מדינות בזכות שרה שחיתה קכ"ז שנה, ובודאי הכונה שבזכות עבודתה את ה' בחייה, של אמנו שרה היתה כזאת, וא"כ כשאנו רואין כח זכותה גדול להנחיל לבת בתה מלכות קכ"ז מדינות, מדינה לשנה מדינה לשנה, יתברר לנו שגם בשנה ראשונה לימי חיי' עשתה מע"ט כראוי לה אז, וכן תמיד עד פטירתה, וע"כ כל שנות חיי' יבואו לחשבון זכיות לצאצאי', והיא ראי' נצחת ומוסר נפלא! ולכן ר"ע בהיותו דורש ברבים, וראה שהצבור מתנמנמים, התבונן כי השומעים חושבים כי דברי תוכחתו אינם נוגעים אליהם, כדרך היצה"ר כנ"ל, בא לעוררם והביא להם ראי' מאסתר, על מדתה של שרה אמנו, כי נשמרו כל רגעי