מצח אהרן חלק א קטז

הוא לשכר אם ישאר בחיים, ויסגל עול מצות ומע"ט, ואם יש לו עונות מרובות על זכיותיו, וניכר מזה שיש לו נטיה לסור מדרך ה', ובכן טוב לפניו המות מחיים, דאם יחיה עוד ירבו עונותיו, ולכן ישפט למיתה, ואמנם באם הוא עומד מחצה על מחצה, אז יפול ספק גדול אצל מלאכי מעלה, אם לדונו לחיים או למות, באשר לא ידעו נטיית האדם לאיזה צד תגבר, ומה טוב לפניו ביותר המות או החיים, ואמנם זה יצדק אצל מלאכי מעלה אשר נאמר עליהם ורגליהם רגל ישרה, פי' שאין להם שום ידיעה מהתגברות היצר, באשר אין להם יצה"ר, לכן שפיר יפול ספק אצלם, איזה כח תגדל ביותר בקרב האדם הזה, ואמנם באמת ה' היודע יצרנו הרע הבוער בקרבנו להפילנו ברשת העונות, ולכל דבר האסור עומד במעלה עליונה ודרך רשעים צלחה מאוד, ולהיפך לכל דבר מצוה יש כח הדוחה, אשר היצר ממאס זאת מאוד וישפיל עד התהום את כל רודפי צדק מבקשי אמונה, וא"כ הכי נוכל לדמות כח מחצה המצות למחצה העונות, אף שמספרם ומשקלם שקול כהדדי, מ"מ לזה יש כח המושך, ולזה כח הדוחה, וא"כ ודאי שהאדם יש לו נטיה עצמיית לילך בדרכי ה', דלולי זה הי' צריך להיות אצלו עונות מרובות, וז"ש הגמרא במליצתה הנשגבה, דבמחצה על מחצה מטה כלפי חסד, והיכי עביד, ר"א אומר "כובשו" פי' שכובש כף המצות לצד מטה להראות בזה שפל המצב של המצוה ועושיה אשר מושפלת עד שאול תחתיה, ור' יוסי ב"ר חנינא אומר "נושא" פי' מגביה כף העונות להראות בזה איך דרך רשעים צלחה בעוה"ז ושלו כל בוגדי בגד ובמעלה היותר עליונה עומדים העונות עם עושיה, וא"כ היכי נוכל לדמות כחו של זה לזה, ובודאי יש לו נטיה וכחו יפה לעבודת ה', זה הוא הזכות והחסד אשר ילמוד עלינו ה' ברחמיו. זה מה שנראה לי בכוונת הגמרא בדרך הדרוש עפ"י פרש"י ז"ל, "דכובש" הוא שמשפיל כף הזכיות, ואמנם לפי הפשט נראה לי לפרש בענין אחר, באופן מחודד קצת

דהנה לפרש"י "דכובש" הוא שמשפיל כף הזכיות לצד מטה, קשה לי מאוד, דמאיזה קרא יליף זה, ,מישוב ירחמנו יכבוש עונותינו", וכבישה גבי עונות כתיב מפורש, והיכי נפרש דכבישה קאי על כף המצות, ועיין ברש"י שנראה שרמז ע"ז קצת, ולכן נראה דודאי "כובש" קאי על כף העונות כמו שמפורש בקרא, והאי "כבישה" אין פירושו "משפיל" כפירש"י אלא מלשון כבישה במכבש (איין פרעססען) בל"א. ויבואר עפמ"ש (ב"מ דף פ') השוכר את החמור להביא חיטין והביא שעורין, תבואה והביא תבן חייב מפני שהנפח הוי תוספת, הרי בהדיא דבדבר שמשקלם שוה, אם באחד הוא הנפח מרובה יכביד בזה, וזה כוונת הגמרא גם כאן, דבעת שהעונות והמצות הם מחצה על מחצה, ומשקלם שוה, אז יעשו עמנו הקב"ה חסד הזה, שיכבוש העונות היטיב (פרעסט איין) ועי"ז יתמעט הנפח שלהם, והמצות ישארו כמו שהיו מונחים עד עתה, וא"כ נפחם הוא יותר הרבה מנפח העבירות, והנפח הוי תוספת להכריע כף העונות, וזמ"ש "כובש" פי' שכובש כף העבירות ויוקטן הנפח וזה כפתור ופרח בעז"ה: דרוש יז לר"ה

ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר משל לבן מלכים כו' כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם רוצים לזכות לפני ביוה"ד תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין, באחד זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם. זכרון תרועה זה יצחק שנאמר וירא והנה איר, מקרא קדש זה יעקב שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי