מצח אהרן חלק א קיד

הוא צועק ומבקש כפרה מחמת שסבל דחקות גדולה בכל השנה, ולא הי' לו במה לפרנס את נפשות ב"ב אף בלחם ומים, והנה בודאי שגם זו טענה גדולה היא, כי קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות (ב"ב קט"ז), אח"כ נראה עוד אחד שלא סבל גם שום דוחק בכל השנה, כי הי' לו די ספוקו לחם לאכול ובגד ללבוש, וגם הוא רוצה כפרה בשביל שסבל יסורין, וכאשר נשאל אותו מה המה היסורין שלך ד ישיב לנו: כי אין לו שום עבד ושפחה ורק בכבודו ובעצמו מוכרח לעשות כל מלאכתו לעבוד ולזרוע, אח"כ נראה עוד אחד שגם הוא שיש לו כמה עבדים ושפחות, וגם לא ידע שום חלי ומכה, גם לא ידע מחסור בכל השנה, צועק ומבקש לד' שיסורין ימרקו עונותיו, ומה הם היסורין שלו? באשר עבדיו הם אנשים פשוטים שפלים ונבזים, ורוצה הוא שגם עבדיו יהיו חשובי ערך, או לכה"פ היסורין אלו יועילו למרק עונותיו, והנה בשעה שנשמע את טענות וזעקות כ"א מהאנשים, מה היינו אומרים אנחנו עליהם, כי ודאי זה שסבל יסורין קשים ומרים, וגם טעם טעם מיתת בניו רח"ל או צער עניות, טענותיו צודקות שהיסורין אלו כדאי המה למרק עונותיו, אבל טענת האיש שעבדיו הם פשוטים ונבזים, ודאי לצחוק תהיה בעינינו. אכן באמת לא כפי ראות עינינו כן הוא, כי מדת גודל היסורין, לא שוו בכל אדם במדריגה אחת, רק הכל לפי מה שהוא אדם כגון איש המוני פשוט, אם אך יש לו לחם עב ויבש לאכול גם מכנסים של בד ללבוש, לעשיר יתחשב בנפשו באשר מעולם לא הורגל ביותר, ולגבי איש כזה לא יחשבו לקרות יסורין כי אם יסורי חליים ומכאובים, או שאין לו גם פת לחם רח"ל, ולאיש שר ונגיד אשר כל ימיו חי חיי מעדנים וכמה עבדים שרתוהו נחשב ליסורין אם יחסר לו עבד או שפחה ובעצמו מוכרח לעשות מלאכתו, ולבן מלך, אשר הורגל מנוער, כי גדולי המדינה ישרתוהו, אם יענישנו המלך ויתן לו עבד מאחד העם שפל ונבזה ודאי שלעומת מעלתו הקודמת נחשב ג"ז ליסורין, ומי יאמר שכאשר יענישנו המלך ולא יתן לו שום עבד, אז אין קץ ליסורים שסובל, והנה לפי האמת אשר אנחנו בנים למקום וא"כ כל ישראל בני מלך מה"מ הם, וגם הבטיח אותנו שיהיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, והיה ראוי איפוא אשר לפי ערך מעלתנו, יתקיימו בנו כל הייעודים כראוי לבני מלכים, ובאם אך יחסר לנו פרט אחד מייעודי הנביא, ג"ז יחשב לענוי ויסורין שיועיל למרק עון ולהתם פשע, וא"כ לפי האמת יש לכ"א מישראל טענה גדולה במה לפטור מדין הקשה, לא מיבעי אותן האנשים אשר סבלו חליים ומכאובים או דלות רח"ל, אלא אפילו העשירים הגדולים גם הם יש להם במה להתכפר, דלעומת בני ממה"מ יחסר גם להם הרבה פרטים, ואך בכדי של יקטרג השטן, כי יאמר אשר אין בכח יסורין למרק עונות, ובשגם יסורין כאלו אשר לא נחשבו כלל ליסורין כ"א לבני מלכים, משו"ה צוה הקב"ה ליקח ביוהכ"פ שני השעירים, לרמז בזה את מעשי יעקב אבינו, שהוא לא רצה כלל לקבל הברכות, באשר עי"ז תתגרה השנאה, והברכה לקללה תחשב, ונאמר לו ע"ז בשם הקב"ה, "קללתך בני" ורוצה אנכי בזה, שהיסורין ימרקו עונותיך וא"כ הקללה לברכה תחשב, ומרומז בענין הזה שתי הטענות גם יחד, האחת שיסורין ממרקים, והשנית שיחשוב לנו מדרגת היסורין כהבטחתו שכאשר ייסר איש את בנו' וא"כ מראש הבטיחנו דלענין שעור ערך היסורין נחשבנו כבניו ממש ולעומת בני ממה"מ ודאי אשר אפי' היסורין היותר קלים נחשבים לגדולים ביותר, ובזה נסתם פי המקטרג, וא"כ זכירת שני השעירים סגולה רבה לכפר על ישראל ביוהכ"פ, באשר בהם מרומז שהבטיח אותנו, שיתנהג עמנו ביסורין, כאשר ייסר איש את בנו, וזמ"ש המדרש, קח לי שני גדיי עזים טובים, והיה קשה להמדרש על אומרו "טובים" דמשמע ששניהם טובים והלא אחד בא לרמז על קללה, שתתגרה השנאה וכנ"ל, וע"ז מתרץ דבאמת ג"ז טובה, כי אם תזכה, ותעשה צדקה מהונך אשר ברכך ה' נוטל אתה על ידן את הברכות, וגם אם חלילה לא תזכה יתכפרו בניך ביוהכ"פ על ידם