מצח אהרן חלק א קיב

שבני בכורי נקראתם וישראל בני הם, לכן רוצה אנכי ליסרם כאשר ייסר איש את בנו ולהטיבם באחריתם, כן אמר לי ה' בנבואה, וא"כ גם הקללה לברכה תחשב, ונסתר בזה חשש הראשון, וחשש השני, פן לא ישתמשו בניך אח"כ ברוב הונם וטובם לצרכי גבוה, וא"כ תהיה העשירות עוה"ז גמורה, גם ע"ז יש עצה, שאפי' אם חלילה יעשו כן לא יהיה זה עוה"ז גמורה, והוא "אך שמע בקולי" דהנה אם הכינו לאדם אחד מטעמים מתוקים מאוד לחיך, והוא מיראתו את ה' לא ירצה ליהנות ממטעמים מתוקים כאלו וירצה לכבוש את יצרו ולמשוך ידו מהם, רק שאמו יושבת אצלו ואומרת שגוזרת עליו בגזרת כבוד אם שיאכל המטעמים הללו, אז אף אם יאכלם האדם, וודאי שגם בעד אכילת הממתקים יקבל שכר, וגם זה למצוה רבה יחשב אחרי שהוא בעצמו רצה למשוך ידו מהם, ורק ע"י גזרת אמו מוכרח לאוכלם, וא"כ יש לו בזה מצות כבו"א, וזו היתה ג"כ עצת רבקה, "אך שמע בקולי" פי' לא יהיה בלבך שום מחשבה אחרת כ"א לשמוע בקולי, מחמת שאנכי אכריח אותך לזה "ולך קח לי" פי' שתקח הברכות רק בשבילי באשר אנכי מצוך ע"ז, וזהו שמיעטה מלת "אך" שלא יעלה בלבך שום מחשבה אחרת והנאה עצמיית כ"א לשמוע בקולי בלבד, ובאופן הזה גם העוה"ז יחשב לך כמצוה, וגם אם תעשה באופן הזה, נסתר גם החשש שחששת פן ואולי לא יעלה על דעת אביך למשש אותך כלל. דמחמת שלא תרצה לקבל הברכות להנאתך, רק לקיים בזה מצות כבו"א, והבא לטהר מסייעין אותו, א"כ וודאי שיסבב הקב"ה שימשש אותך, אף שזה נגד הטבע, ולכן תספר התורה שיעקב עשה כאשר צותה אותו אמו, "וילך ויקח ויבא" דרש במדרש ע"ז, אנוס כפוף ובוכה, ולמה הוצרך לזה להורות שהוא מרצונו לא רצה לקבל הברכות, ורק אנוס וכפוף הוא ע"י אמו, ולזה אפי' מי שישתמש במעותיו לצורכי עוה"ז, אין זה ג"כ כחולין גמור דמ"מ מתחלה נעשה על טהרת הקדש לקיים בזה רצון וגזרת אמו

ואח"כ תספר התורה, שיעקב נתרצה לדברי אמו, והלך אל יצחק, לבוש בבגדי עשו וכאשר אמר לו יעקב, אנכי עשו בכורך, סבבה ההשגחה העליונה שיצחק לא דחהו תיכף מאתו רק אמר לו, גשה נא ואמושך בני, וכאשר ראה אותו שידיו שעירות כידי עשו, נחלט בלבו לברכהו אף על ספק מטעם ממ"נ, וזה מה שאמר יצחק "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" פי' דעתה יוכל לברכו בממ"נ, דאף אם הוא יעקב יוכל ג"כ לקבל הברכות באין שום חשש, באשר ששני האמצעיים הנחוצים לשמירת התורה, ישנם כעת גם יחד, או שהקול קול יעקב ואם לאו תצמח עי"ז שנאת אחיו א"כ יוכל ע"י התרופה הזאת להתקיים, ובאומרו פה הקול קול יעקב והידים גו', לא כוון להגיד בזה שנסתפק לו אם הוא יעקב או עשו, דזה אמר אח"כ, ולא הכירו כי היו גו', רק נתכוין לומר, דאף אם הוא ודאי יעקב יוכל ג"כ לברכו באשר שמעתה יש שני האמצעיים ביחד, ומתורץ קושי' ד', וראי' לזה מן המדרש שדרש על פסוק זה, בזמן שהקול קול יעקב נשמע אין ידי עשו שולטות, וא"ל ידי עשו שולטות, ואם נאמר שגילה בזה שספק הוא לו, א"א כלל לדרוש דרש זה כמובן, ובע"כ שזה אמר רק אפילו על אופן שהוא ודאי יעקב וכנ"ל

ואמנם אף שזה נחלט כעת בדעת יצחק יתן להאיש הנצב עמו את הברכות, מטעם ממ"נ, דאם הוא עשו, הלא אליו צוה את הברכות, ואם הוא יעקב, יוכל ג"כ לקבלם באשר שמוכן מעתה האמצעיים, מ"מ ספק אחר נולד לו כעת, באיזה סוג ברכה לברכו, דאם הוא יעקב, הלא צריך לברכו כעת גם בעיקר ברכתו, שהיא הברכה הרוחניית, שהיא המיועד להיות במקום אביו לקיום הברית אשר כרת ה' עם אברהם, ואם הוא עשו, לא יוכל לברכו כ"א בברכת עוה"ז בלבד, ולכן מצא גם בזה עצה, דהנה כבר כתבו המפרשים בטעם הדבר מה שאמר יצחק לעשו, להכין הרבה הכנות קודם קבלת הברכות, והוא שילך השדה ויצוד ציד, באשר שכל ההשפעה הטובה אשר תוכל לבוא לאדם ע"י ברכה, לא תבא