מצח אהרן חלק א קיא

זה רק בגדר ספק הרחוק שימושני והלוואי שימושני, אז אוכל לבוא למטרתי ולקבל הברכות, אבל דבר זה הוא רק בגדר אולי, וספק, וא"כ תהיה כל הטרחה בחנם ומלבד שספק היה ליעקב בעיקר העצה, אם יבוא כלל לידי משוש, אלא אפי' אם יצליח ה' דרכו ויפול ספק בלבבו של יצחק ואז יקראהו למששו, וממילא יתן לו הברכות, היה ליעקב עוד שתי חששות על עיקר הענין, אם כדאי ליקח את הברכות, ויבואר בדרך דוגמא אב שאמר לבנו הרי לך חמשה קאפ', וקח לך בחנות חבל טוב, וכאשר שאל הבן לאביו, לאיזה ענין תצטרך לחבל, ענהו האב, כי החבל הזה אקנה עבורך, ואם תטיב ללכת בדרך הישר, אז יהיה החבל הזה לך לצחוק ולהשתעשע בו, לעשות ממנו שוט ומתג לשחוק, ואם תסור מדרכי יושר אז יהיה החבל הזה גופא מוכן להלקותך בו, וכשמוע זאת הבן, ענה לאביו שאינו מרוצה לקנות החבל בידו, כי אף שהחבל הוא על שני אופנים או לצחוק, או ללקות, מ"מ יודע בנפשו שקרוב לודאי הוא אשר לא ימלא תמיד רצון אביו, ויקרה לפעמים שיעבור רצוני, ואם לא יהי' החבל מוכן אפשר בין כה וכה יתקרר כעס האב, אבל באשר החבל מוכן, ייסרהו תיכף על רשעתו, וא"כ למה לו ליקח הצרה הזאת בידו? וכן ה"נ, רבקה אמנו אמרה ליעקב שילך ליקח הברכות במרמה, בכדי שסגולת הברכות תהיה על שני אופנים, אם בניו ילכו בדרך ה' אז תהיינה הברכות לטובה, שעי"ז יהנו מכל טוב עוה"ז ובאם חלילה יסורו מדרך ה' אז תהיינה הברכות בעצמן שוט לגבם, באשר ע"י הברכות תשתרש השנאה בלב עשו, ובכל עת שיסורו מדרך ה' תבואנה ידי עשו להלקות אותם בגופם ובמאודם, אמנם יעקב אשר ידע בנבואה את טבע בניו העתידים לצאת ממנו, כי יש יום אשר לא ישמעון לקול מוריהם ומדריכיהם, וממילא יוצרכו לתרופה של ידי עשו, וג"כ קרוב לודאי הוא, אשר הטוב הכרוך בהברכות לא יקבלו, ולא יזכו ליהנות מטוב עוה"ז כי ידי עשו יבזבזום ורק העונש הכרוך בהברכות יקבלו, לכן מיאן יעקב מלקבל הברכות, וזה מה שאמר, אולי ימושני אבי, כלומר הלא עיקר הדבר הוא רק ספק אם ימושני כלל, ואז תהיה כל הטרחא בחנם, אלא אפי' לדבריך, שימושני והייתי בעיניו כמתעתע, פי' שיצליח ה' דרכי וימושני, ועי"ז אהיה בעיניו כמתעתע, פי' שאפעול בזה שיפול ספק בלבבו, אם יעקב או עשו הוא, ובאופן הזה יתן לי הברכות, אבל לבי יגיד לי, כי "והבאתי עלי קללה" פי' הקללה הכרוכה בזה, והוא התגרות השנאה, זה אביא עלי, אבל "ולא ברכה" פי' הברכה הכרוכה בזה, קרוב לודאי שלא אקבל

וגם כונה שניה רמז בטענתו זאת "ולא ברכה" דהנה גם את ידעת, אשר פ"י הברכות תתגרה ותשתרש השנאה, רק עיקר חפצך שאקבל הברכות של עוה"ז, בכדי שע"י טוב עוה"ז יוכלו בני לקיים התורה בשלימות וכמ"ש לעיל, אכן לבי יגיד לי שאפי' מי שיהיה לו רוב טובה בעוה"ז, ג"כ לא ישתמש בממונו לצרכי גבוה, רק לצרכי גופו לאכול ולשתות וכדומה, ובאופן הזה תהיינה הברכות כגזל בידם, ועל זה גם את לא תסכימי, וא"כ הקללה תגיע לי, ואמנם הברכה הכרוכה בזה, והוא שבני יוכלו להשתמש ברוב טובה לצרכי גבוה, זה לא אקבל, ואלו הן שתי החששות אשר חשש יעקב אבינו ומיאן עי"ז מלקבל הברכות

וע"ז באה רבקה להשיב ליעקב ולסתור שתי החששות, באומרה עלי קללתך בני' פי' הנה אתה סובר, שאם עשו ישלוט בך בידיו תחשב זאת לקללה, ואמנם באמת לא כן הוא, דאם כדעתך, אשר לקללה תחשב זאת, א"כ איך יתכן שהקב"ה יתרצה לקללך, אלא באמת גם זה לברכה תחשב, כי מחמת שבנים אנחנו לד', וכאשר ייסר איש את בנו ה' מיסרנו, א"כ כל היסורין שאדם מקבל בעוה"ז לברכה גדולה תחשב כי ע"י היסורין ייטיב לו באחריתו והיסורין גופייהו לטובה גדולה הם, ושעור הכתוב כך הוא, "עלי" אתאמר בנבואה, כפי התרגום, ומי האומר הנבואה הלא ה', הוא אמר לי אשר "קללתך" כלומר רוצה לקללך ע"י התגרות השנאה הוא משום "בני" מחמת