מצח אהרן חלק א קי

שהוא ידי עשו, ואז ממילא לא היה ביכולת יעקב לקבל את הברכות, מפני החשש שכתבנו, כי אולי ע"י רוב טובה יסור מדרך ה', אבל עכשיו שיצחק הבטיח לעשו לתת לו הברכות, ויעקב לקחם במרמה, ועי"ז נשקה אש שנאה בלב עשו על יעקב, מעתה יוכל שפיר יעקב לקבלם, דאין עוד שום חשש אולי יעבור מדרך התורה ויפסיד את ברכותיו הרוחניות, דהא יש שני האמצעיים או קול יעקב, או ידי עשו, ומתורץ קושי' ב' וג'

ומעתה נוכל שפיר לאמר, דבאופן כזה, היינו שיקח הברכות במרמה, גם יצחק הי' מרוצה ע"ז דבאופן זה יפול החשש שלו, רק דלא הי' יכול בעצמו להגיד זה ליעקב שירמהו, דאם בעצמו היה נותן לו עצה הזאת, לא היה זה שום רמאות, ולא הי' מקום לעשו לשנוא את יעקב, כיון שרצון אביו בעצמו היה כן, לכן הוחלט בדעתו בהכרח להבטיח הברכות לעשו, ובאם יעקב יתבונן מעצמו או ע"י אחר, לירד לסוף דעתו, ויבוא אליו בדמות עשו להונותו מן הברכות, אז בלב שלם ונפש חפצה יברך אותו ואף שבלבבו יבין שהוא יעקב, ג"כ יברכהו, ויהי' בטוח ביעקב כי ישמור מצות ה' ויקום לעולם

וכעת נוכל בעזה"י לבוא לבאור הענין, דהנה רבקה אמנו, אשר לה אתאמר בנבואה ורב יעבוד צעיר, ידעה מזה שרצון הקב"ה, אשר גם ברכות עוה"ז יקבל יעקב, ומפני שאמר זה הקב"ה רק אליה, ולא גלה זה ליצחק, הבינה ג"כ העצה כי לצוות ע"ז ליצחק עצמו א"א משום דאז היה מוכרח יצחק לשמור צווי ה' ולהבטיח מתחלה הברכות ליעקב, ואז יחסר הערב של ידי עשו, ומשו"ה גם היא לא גלתה זה ליצחק רק המתינה עד שיצחק יבטיח הברכות לעשו, וגם הבינה כוונת יצחק, כי אף שהבטיח לעשו אין זה מחמת שלא ירצה לברך את יעקב, רק מפני חששא הנ"ל, אכן אם יעקב יבוא אליו בדמות עשו, ודאי שגם הוא בלב שלם יברך את יעקב, ולכן עתה שהגיעה העת ויצחק הבטיח הברכות לעשו, ושעת הכושר היא ליעקב שיעמוד לפני אביו בדמות עשו להונותו מן הברכות, ואז תקום העצה הזאת שגם רצון ה' הוא כן, הגידה כעת ליעקב, ולכן לא הוצרך הכתוב להודיענו, איך שאמרה לו שילבש את עורות גדיי העזים, על ידיו, באשר זה ממילא מובן, דכיון שעיקר הכונה הוא שיתלבש בדמות עשו, א"כ ודאי שמוכרח הוא להלביש א"ע העורות, ואף שגם עדיין אין כאן כ"א סימן אחד המעיד שהוא עשו והוא הידים, אבל הקול מראה שהוא יעקב, וא"כ שתי הסימנים סותרים ומכחישים זה את זה, אין בכך כלום, דאף שיפול ליצחק ספק מי הוא זה, יברכהו ג"כ בדרך ממ"נ, דאם יעקב לא ירד לסוף דעתו לבוא ברמאות והנצב כעת לפניו הוא עשו, בהכרח יברכהו, דהלא אליו הבטיח הברכות, ואם זה יעקב, רק שנתלבש בדמות עשו, ג"כ ודאי יכול ליתן לו הברכות, כיון שבא אליו במרמה ונתקיימה מחשבתו דיהי' לו כסות עינים לפני עשו לאמר שיעקב רמהו, דבאמת גם יצחק היה רוצה לברך ליעקב, רק רצה שיהי' במרמה, וכאן שבא אליו בדמות עשו הרי יש כאן מרמה, זאת היתה כונת רבקה בעצתה שיתלבש בדמות עשו, אף שידעה כי סימן זה לא יברר האמת וכנ"ל

ואמנם יעקב אבינו, לא נתרצה כלל ליקח הברכות, גם בעצה הזאת, כמו שנבאר החששות שלו בדברינו, ואמנם קודם שגילה טעמיו ונמוקיו על סרוב קבלת הברכות, ענה לרבקה שאפילו לפי דעתה שטוב לו לקבל הברכות מ"מ אכתי דבר רחוק הוא אשר ע"י העצה הזאת יגיע למטרתו לקבלם, דהא אם יצחק יכירנו ע"י הקול שהוא יעקב, אז לא יבוא עוד למשש אותו, דמהיכי תיתי יחזיק ריעותא לחשוב עליו אולי הוא עשו, דנהי אם יעלה בדעתו למשש אותו אז ע"י המשוש יוכל לפול ספק בלבבו, אבל מהיכי תיתי שיחזיק ריעותא, ולפי הסברא יכירנו ע"י הקול שהוא יעקב ולא יבוא למשש אותו כלל, וא"כ בטלה העצה, וזאת לדעת דכ"מ שלשון הספק נכתב בלשון "אולי" מראה שרצונו שיבוא לידי כך והלוואי שיביא לידי זה דבמלת "אולי" נמצא אותיות "לו" שפירושו "הלוואי" וזה שאמר יעקב, "אולי ימושני אבי" הלא