מצח אהרן חלק א קט

בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ע"כ, והמדרש תמוה בתרתי, דבשלמא על הקללות יתכן שיהיה מקום לחשוב שהיה המכון בהם לרעה ח"ו, אבל מי הוא זה אשר יחשוב תועה על הברכות לאמר שהמכון בהם לרעה, איזה רעה ימצא בברכה א גם איך אמר שגם הקללה לטובה הוא איזה טוב נמצא בקללה גם איה איפוא מוכח ממקרא זה שהביא לראיה, ששניהם לטובה ולדרכנו יבואר דהנה אם אחד יתן לחבירו במתנה מאה זהובים שייך ע"ז לשון מתנה, אבל אם אחד יתן לחבירו מאה מלקיות, ודאי דלא שייך ע"ז לשון נתינה דלשון "נתינה" לא שייך כ"א כשהוא נותן לחבירו דבר טובה שהמקבל נהנה מזה, ובאשר כאן כתב ראה אנכי "נותן" לפניכם ברכה וקללה, והזכיר לשון נתינה גם על הקללה, מזה למד המדרש, שבודאי הברכות והקללות שניהם לטובה, דאם היה זה בגדר עונש לא הי' שייך לכתוב בלשון "נותן", ומה שהוצרך הקב"ה להודיענו שהברכות הן לטובה, ג"כ ל"ק לדברינו, דאם לא הודיע הקב"ה אז היה חושב כל אחד, אשר הברכות שיקבל בעוה"ז הן שכר תשלומי המצות, וזה ודאי לרעה גדולה יחשב אם יאכל שכר מצותיו בעוה"ז ומאומה לא ישאר בידו לעוה"ב, לזה הוצרך להודיענו אשר ברכות עוה"ז הוא רק מתנה, ואמנם עיקר שכר המצוה יהיה שמור בידינו לעוה"ב וא"כ זהו טובה גדולה, וכן הקללות הן טובה גדולה לאדם שעל ידן נמשך לבו למקום, וכמ"ש לעיל בשם המדרש, דאדם צריך להחזיק טובה למקום בזמן שיסורין באין עליו שהיסורין מרצין עליו ומושכין לבו למקום

ונחזור לענינינו הקודם, דבאשר השכר הניתן לאדם בעוה"ז הוא רק כעין מאטריאל שעי"ז יקיים המצות, א"כ ודאי שיצחק מצדו היה רוצה ליתן גם ברכת עוה"ז ליעקב ולא לעשו באשר הוא נצרך לטוב עוה"ז שתהא ביכולתו לקיים המצות בשלימות, ואמנם עשו, האם לתפלין מעור אחד או אתרוג מהודר הוא צריך להוציא מעות ל אלא דמחמת דבר אחד חשש יצחק שלא לברך ליעקב בברכת עוה"ז שיכולים ג"כ להעביר האדם מדעת קונו, לקלקל מעשיו ולהטותו מדרך הישר כמ"ש ורם לבבך ושכחת, וישמן ישורון ויבעט, ולכן היה יצחק חושש מליתן ליעקב ברכת עוה"ז ג"כ, משום דאפשר זה יזיק לו לברכותיו הרוחניות, אמנם הקב"ה שרצה דוקא, אשר גם ברכות עוה"ז יתן ליעקב, לא הי' מתיירא מחשש זה באשר גם לזה יש תרופה, דהנה כבר אחז"ל (מד"ר פ' בשלח) שתי ירושות הנחיל יצחק לבניו, הנחיל ליעקב את הקול והנחיל לעשו הידים, ומאז שעלה במחשבה לפניו ית' לבחור את ישראל לגוי, ראה כמו כן להכין להם אמצעיים לחזק בהם בדקי תוה"ק אצלם, והמה שני אמצעיים, או שישמעו בקול יעקב, היינו שישמעו בקול נביאים ומדריכיהם לטובה, ואם לא ישמעו לקול יעקב הכין אמצעי אחר והוא הידים של עשו, ע"ד שארז"ל (מגילה, י"ד) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים, ובין כך וכך מוכרחים אנו להשאר במעמד אמונתנו, אם ע"י קול יעקב, ר"ל ע"י נביאים ומדריכים, או לכה"פ ע"י עשו, א"כ הרי גם לזה יש תרופה שלא ינטו לגמרי מדרך ה', רק דלתרופה הזאת, עדיין היה הצורך למצוא מקום ואופן בכדי להכעיס את לב עשו ולגרות אותו עלינו ולהשריש בלבו שנאה כבושה על ישראל, משום דלפי טבע האדם שלא לעשות רע לאחיו מלידה ומבטן, ולהיפך עוד יושיעהו בעת צרתו וכמאה"כ ואח לצרה יולד, והלא אח עשו ליעקב ואיך ירצה להכותו ולשנאותו ולירד עמו לחייו, שזהו נגד טבע האדם? ולזה היתה עצתו ית' שהברכות יבטיח יצחק ליתן לעשו, ויעקב ילך במרמה לקחת הברכות אשר הובטחו לתת לעשו ועי"ז תצמח השנאה בלב עשו, ומעשי אבות יירשו בנים בכל דור ודור לרדוף את יעקב ולשנאותו, וכן היה באמת אחר כך שמקור השנאה שנשתרשה בלב עשו, הוא רק בשביל הברכות, וכמאה"כ וישטום עשו את יעקב על הברכות, והעצה הזאת זכר הר"ן ז"ל בדרשותיו ג"כ, ומשו"ה לא הגיד הקב"ה בפירוש ליצחק שיברך את יעקב דאז לא היה בלב עשו שום תרעומות ושנאה על יעקב אחיו, והיה חסר האמצעי והערב על התורה