מצח אהרן חלק א קח

ודרז"ל שהיום לעשותן ולא היום לקבל שכרם, דשכ"מ בה"ע ליכא? וקושי' הזאת בא הכתוב עצמו לתרץ, ואמר, ראה אנכי "נותן" לפניכם "היום" ברכה, פי' מה שאנכי נותן לפניכם היום כלו' בעוה"ז, אין זה משכר מצוותיכם, באשר זה אמת ששכ"מ לא ישולם בה"ע, רק במתנה אנכי נותן לכם זה, וחדא קושי' מתורצת בחברתה, ואמנם על זה היה קשה להמדרש קושי' עצומה, דהנה הקונה עבד למלאכתו, אז אם העבד לא ירצה לעשות המלאכה, יוכל האדון לכופו ולהלקותו, כיון שקנוי הוא לו, ומחויב הוא לעשות מלאכה, ואמנם אם העבד יעשה מלאכתו הקצובה לא יקבל שום מתנה והחזקת טובה מהאדון עבור זה, כי אין מקום לתת מתנה בעד דבר שמחויב הוא לעשותו, משא"כ אם אחד מן השוק שאינו עבדו ושכירו יעשה מלאכה של חבירו, אז יקבל החזקת טובה ומתנה מאת בעה"ב, כיון שאינו מחויב ועושה ודאי שראוי לתת לו מתנה בעד זה, ולהיפך אם לא ירצה לעשות המלאכה, אינו מגיע לו שום עונש ע"ז, דכיון שאינו מחויב לעשות אצלו, א"כ מהיכי תיתי לענשו: הרי דבמקום שעל מניעת העשיה ראוי לקבל עונש, לא יחויב על העשיה שום מתנה נוסף על שכרו, ובמקום שעל העשייה ראוי לקבלת מתנה עוד נוסף על שכרו, לא יחויב על מניעת העשייה שום עונש, אבל איך יתכן שיהיו שני אלה הנושאים במקום אחד, היינו שעל העדר העשיה יענש ועל העשייה יקבל מתנה, זה א"א, כי ממ"נ אם הוא דבר שמחויב לעשותו, לא יחויב מתנה בעד העשייה, ואם הוא דבר שאינו מחויב לעשותו, לא יקבל עונש בעד המניעה, וזה מה שתמה המדרש, על אומרו אנכי "נותן" שהשכר הניתן לאדם בעוה"ז הוא מתנה נוספת על שכרו האמיתי לעוה"ב, א"כ איך אמר אח"כ, והקללה אם לא תשמעו ל והקושי' הזאת המליצו במשכיות כסף, לאמר "הככר" שהוא המתנה, "והמקל" שהוא העונש, ירדו "מכורכים" פי' בענין אחד ובדבר אחד גופא ימצאון שני הנושאים, על העשיה ינתן הככר והענק של זהב, ועל מניעת העשיה יקבל המקל והכבלים של ברזל, וממ"נ אם המצות מחויב האדם לעשותן, לא יקבל מתנה בעד זה, ואם אינו מחויב, אינו ראוי לעונש בעד המניעה?

ואמנם הקושיא העצומה הזאת בא הכתוב עצמו לתרץ אח"כ, הן זה אמת כי השכר שאדם מקבל בעוה"ז אין זה תשלומי שכר מצותיו, כ"א מתנה בלבד, ובכ"ז אין מתנה כזאת בגדר החזקת טובה בעד העשיה, באשר אם היו נותנים לו המתנה הזאת אחר עשיית המצות, אז הי' זה נחשב שפיר כמו החזקת טובה, ואמנם לא כן הוא, דאחר עשית המצוה, אין נותנים לו שום מתנה, כי אינו ראוי לזה אחרי שמחויב הוא לעשותה, ורק אימתי אנכי נותן לו המתנה קודם עשיית המצוה, ואין זה החזקת טובה בעד העשיה, רק בכדי שיהא ביכולתו לקיים המצוה, דאם לא היה נותן לו מעות מקודם, א"כ באיזה אופן יקיים המצוה של צדקה או תפלין וכדומה מצות כאלו הנצרכים לממון, וא"כ הרי זה דומה ממש לבעה"ב שהשוה עם בעל מלאכה לעשות לו ספסל נאה, ואף ששכר הפעולה משתלמת בסוף, מ"מ על מאטריאל ינתן לו מקודם, כי באין מאטריאל, ממה יעשה האומן רק שכר הפעולה ישתלם בסוף, וכן הדבר כאן, דאם לא היה מזמין הקב"ה מעות להאדם, מאין יקח מאטריאל לעשות המצות, אשר רובן עשויים בממון, ולכן על מאטריאל מוכרח הקב"ה לתת מראש, ושכר פעולתינו אה"נ שישולם בסוף, וזה שדקדק הכתוב לומר, את הברכה "אשר" תשמעו פי' אנכי נותן לכם ברכה בעוה"ז, שיהא בכחכם ויכולתכם לשמוע ולשמור אל מצות ה', ומצאתי בס' אוה"י שפי' כן כונת מקרא הזה ואף שנבדל דרכנו מדרכו, מ"מ בפירוש תבות אלו כונתי לדעתו, ובדברינו אלה ספה תמה קושית המפרשים ע"ז שמצינו כמה יעודים גשמיים בתורה, והא שכ"מ בה"ע ליכא ולמ"ש אין זה תשלומי המצוה רק על מאטריאל וכנ"ל

ובזה יתישבו לנכון דברי המ"ר דפ' ראה, וז"ל אמר הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים אשר לרעתכם נתתי לכם הברכות והקללות אלא לטובתכם, מנין ממה שקרינו