מצח אהרן חלק א קז

היו ידיו כידי עשו, הרי כבר הודיע שספק הוא לו, ה) אומרו ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו שעירות ויברכהו, דמשמע דמשום שהיו ידיו דומין לידי עשו, נתאמת אצלו שהוא עשו ולהכי ברך אותו, הלא סימן הקול מראה ההיפך, וסימן זה א"א להשתנות, וא"כ היה לו ליצחק להכריע שבודאי הוא יעקב, דאחרי ששתי הסימנים סותרים זה לזה, הקול מראה שהוא יעקב, והידים שהוא עשו, וסימן הקול מובהק ביותר א"כ סימן זה ראוי להכריע, ולכה"פ היה צריך להיות שתי הספיקות שקולים אצלו, ואיך ברך אותו מספק ופליאה נשגבה היא, ו) כאן נאמר "ויברכהו" ולא פי' איזו ברכה, ואח"כ כאשר אכל המטעמים נאמר עוד הפעם, ויברכהו, ושם גם מפורש במה ברכו כמו שמסיים שם ויתן לך האלקים גו', גם יקשה למה צריך לשתי הברכות א וראוי לשים לב לכל התמיהות העצומות, ואענה גם אני חלקי בעזה"י דבר חדש

דהנה מצינו בתורה, אשר הקב"ה כרת ברית את אברהם אבינו על אלו הפרטים, אברהם התחייב מצדו לשמוע מצוותיו וחקותיו ותורותיו, והקב"ה הבטיח כנגדו להתייחד זרעו תחת השגחתו הרוממה ולתת להם את אה"ק המסוגלת להשגת קדושה, וכדומה עוד הרבה יעודים רוחניים, וכמו שנזכר בתחלת הפרשה הזאת, שהקב"ה אמר זה ליצחק, גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך גו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי, ולזה מהראוי היה שכל אחד מהאבות קודם מותו ימנה אחד מבניו תחתיו למלא מקומו בזה, לקיים הקאנטראקט בכדי שיירש היעודים וההבטחות הטובות שהבטיח הקב"ה, כי בזה תשתלשל האומה בסדר אלקי נכון ומוגבל, ולתכלית זה ברך יצחק וכן יעקב את בניו, בכדי שהמתברכים המה יירשו את היעודים הטובים הרוחניים, כמו שוכר זה השר אברבנאל ז"ל בפרשה זאת. והנה למי יברך בברכה הרוחניות הזאת, ע"ז לא היה נופל שום ספק אצל יצחק, שרק יעקב יוכל לירש אותה, משום דברכה הזאת ניתנה על תנאי, אם ישמעו למצוותיו וחקותיו, ומי הוא ראוי לקיים תנאי זה אם לא יעקב, כי גם יצחק היה יודע שיעקב הוא יותר צדיק מעשו וכנ"ל בשם המדרש, ורק הוא הוא אשר יכול לקיים התנאי וממילא שאליו יגיעו הברכות האלו, אכן הברכה השניה שכ"א מהאבות הוסיף מדילי' לברך את בניו גם בברכת טוב עוה"ז, ואף אם אמנם כי יצחק מצידו היה נותן גם ברכות עוה"ז ליעקב, כי מי סני להו לצדיקי דאכלי תרי עלמא, ובשגם אשר בלא טוב עוה"ז, א"א לזכות לכתרה של תורה בשלימות, דישנם הרבה מצות שאי אפשר לקיימם כלל כ"א ע"י רבוי כסף, כגון מצות צדקה, פדיון שבוים, עונג שויו"ט, תפלין אתרוג וכדומה כמה וכמה מצות אשר אופן קיומם תלוי הכל לפי רוב הממון, וגם בכלל העבודה טוב יותר לעבוד את ה' מתוך הרחבה, כי עניות מעברת את האדם מדעת קונו, וכל עיקר הברכה הנתונה לאדם בעוה"ז הוא רק לתכלית זה שיעבוד ה' ברוב קניניו, דאל"ה שכ"מ בהאי עלמא ליכא וכמו שנבאר בעזהי"ת

בפרשת ראה כתיב, ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות גו', והקללה אם לא תשמעו גו', וכל המפרשים הקשו: א) על אומרו, אנכי "נותן" האם שכר מצוה מתנה היא והלא שכר עמלו ופעולתו הוא נוטל א ב) על אומרו "היום" הלא בהר גרזים ובהר עיבל נאמרו הברכות והקללות ג) למה שינה בברכות לאמר "אשר" תשמעו, ולא אמר "אם" תשמעו כמו שאמר בקללות ובמד"ר במקומו ע"ז א"ר לוי למה"ד לעבד שאמר לו רבו הרי מונייק וענק של זהב, ואם לאו הרי כבלים וחבלים של ברזל, וכן הככר והמקל ירדו מכורכים מן השמים, כך אמר הקב"ה לישראל, אם תעשו רצוני הרי הככר והברכה, וא"ל הרי המקל והקללה וכו', ואינו מובן כלל מה בא לאשמועינן המדרש ע"י המשל, מה שלא נדע בלעדו הלא הוא הוא? אלא דבאמת קשה מאוד, איך הבטיח כאן, ברכה אם ישמעו, הא כבר כתב בפ' ואתחנן, היום לעשותם,