מצח אהרן חלק א קו

הקדמונים היה חק להתגודד ולשרוט בבשרם ולקרוח קרחה על מת, מחמת רוב הצער, ואמנם להם ראוי שיצטערו על מת, באשר היסורים היותר גדולים אשר לאדם, לראות במיתת בניו רח"ל, ואצלם היסורין הללו בחנם הם, כי היסורין לא ימרקו עונותיהם, ולכן כדאי וראוי הדבר שיצטערו על מת, אבל אנחנו, הלא בנים אנחנו למקום, והיסורין שלנו הוא כאשר ייסר איש את בנו לרפאות אותנו מתחלואי עונותינו, וא"כ אסור לנו לצער עצמנו בקבלת היסורים, ואדרבה עוד מחויבים אנחנו לקבלם בשמחה ולהודות להקב"ה על רוב הטובה שיעשה עמנו לרפאות אותנו ולפדותנו מיסורי גיהנם ע"י יסורים כאלו אשר כאפס ואין יחשבו מול יסורי עולם העליון, וכן איתא להדיא בתנחומא פ' תצא, ע"פ אשרי הגבר אשר תיסרנו גו', אמר ראב"י צריך אדם להחזיק טובה להקב"ה בזמן שיסורין באים עליו כו' שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, וזהו שהודיענו תוה"ק "בנים אתם" ומשו"ה "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה למת" פי' אפי' על מת שהוא מן היסורים היותר גדולים ג"כ אסורים אתם להצטער ולקרוא תגר ע"ז באשר היסורים האלה ירצו אתכם למקום וכמ"ש שם בתנחומא, וכאב את בן ירצה אמר ראב"י אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר שהבן מרצה אותו להקב"ה כו' אר"ח בר אבא ומה מי שמקיים מצות שלוח הקן נאמר בו למען ייטב לך, אדם שמת בנו עאכ"ו שיכפר לו, ומזה הטעם אחז"ל שכל המתאבל על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה, מחמת שאנו בנים למקום, מחויבים אנו לקבל באהבה, וכל המצטער מראה בעצמו שאינו מאמין חלילה בזה שיסורים ממרקין עונותיו, ולכן על זה גופא ראוי לעונש, ויוצא לנו מזה דמפני שאנחנו נקראים בנים, לכן כל היסורים שנסבול בעוה"ז לטובה גדולה יחשבו לנו, זוהי ההקדמה שאנו צריכים לבאור הדרוש הזה ושמור ההקדמה הזאת

והנה בענין הברכות שלקח יעקב מאביו במרמה מלבד קושיות המפרשים אשר העירו בזה, א) מה ראה יצחק לברך דוקא לעשו ולא ליעקב ל הרי גם הוא ידע שיעקב הוא יותר צדיק מעשו כדאיתא במד"ר ע"פ הקול קול יעקב, דמשום שאמר יעקב, כי הקרה ה' לפני הכיר בו שהוא יעקב, מדשגור שם שמים בפיו דלעשו לא היה שגור ש"ש, ב) דהנה הטעם מה שרבקה רצתה דוקא להיפך שיעקב יקבל הברכות, הוא משום שנאמר לה בנבואה ורב יעבוד צעיר, ומזה ידעה שרצון ה' הוא שיעקב יקבל הברכות, וא"כ יקשה מדוע לא הודיעה רבקה ליצחק שכך נתגלה לה בנבואה ובודאי היה ממלא יצחק רצונו ית' בזה, וכי חלילה חשוד הוא יצחק לעבור על רצון ה'? ג) למה רצה גם הש"י שיעקב יקבל הברכות במרמה ע"י טעות ושגיאה, הלא טוב היה ביותר שיצוה להדיא ליצחק לברך את יעקב. ואנכי מוסיף עוד להקשות בזה פליאות עצומות להמדקדק היטב בדברי הכתובים, א) דכאשר אמרה רבקה ליעקב שילך הוא לקבל הברכות, טען יעקב, "אולי ימושני אבי" לא חשש כ"א לסימן הידים אשר זהו אפשר להחליף כמו שהיה באמת אח"כ שהחליפה בהלבישה אותו עורות העזים, ומדוע לא חשש ביותר לסימן הקול, שקולו הוא משונה מקול עשו, שזהו סימן שא"א להחליף בשום אופן א ב) לפי חששת יעקב על המשוש, היה לרבקה להשיבו תיכף כי תתקן חשש הזה ע"י הלבשת עורות העזים, ולא היתה נצרכת עוד לשום דבר, כי כל החשש שלו היה בטל ע"י תשובה זאת, ואמנם היא דחתהו בדברים אחרים, לאמר עלי קללתך בני, וגם אח"כ לא מצינו שהשיבה לו כזה, רק הכתוב מספר שעשתה לא כן, הלא טוב היה לה להודיעו מזה תיכף ג) אינו מובן כלל התשובה, עלי קללתך בני, האם יוכל אדם ליקח עליו קללת חבירו מרצוני? והתרגום בא לתקן ופירש עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי, ולפירושו חסר מלת "לא" גם מיותר מלת "בני", ד) כאשר נגש יעקב אל יצחק וימושהו אמר יצחק "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" הרי אמר בפירוש אשר ספק הוא לו אם יעקב הוא או עשו, וא"כ מיותר מה שאמר אח"כ ולא הכירו כי